כתבה לי קוראת לרשומה האחרונה שלי "לתת לאחרים זה גם לתת לעצמך. אולי אפילו יותר ממה שאתה נותן החיים הם הד איך שתיתן, ככה אתה תקבל. ח"ח וישר כוח :-)
תגובה זו הביאה אותי לכתוב את הרשומה הבאה.
הקדמה א': אני ואשתי שכל אחד הגיע מבית אחר וממקום גיאוגראפי אחר התחנכנו לתת מבלי להתחשבן.
הקדמה ב: פעם שבקיבוץ שהייתה חתונה כל הקיבוץ היה מוזמן והאירוע היה שייך לכל הקיבוץ, היום שהקיבוץ מופרט, מזמין הזוג את חברי הקיבוץ לסוף החתונה לכוס קפה ועוגה ולאיחולים. נשאר הנוהג לבקש מהחברות לאפות עוגה משובחת לחתונה ההוצאות על חשבון הזוג.
אני עובד בעיר הגדולה וכל יום נוסע 40 דקות לעבודה, האוטו תמיד מלא בחברים שאוהבים לנסוע איתי כי אני מביא כל חבר למחוז חפצו, וכך בנסיעה תמיד מתפתח דיון על ענייני היום.
באותו יום התפתח דיון עם צריך לאפות עוגה לחתונה או שגם מנהג זה יעבור מהעולם. הופתעתי לשמוע התנגדות למעשה מסיבות של צביעות, הקיבוץ כבר לא מה שהיה פעם, ואני ביני לבין עצמי חשבתי שכול מה שאני עושה הוא לא למעני אלא למען ילדי שיראו יפנימו וע"י הנתינה גם הם יהפכו לאנשים יותר מאושרים.
לתת לאחרים זה גם לתת לעצמך, אספר על שלושה מקרים, אולי חסרי ערך, אבל עם הרבה משמעות.
מקרה ראשון: נסעתי עם רכב בכביש החוף, ביו אשדוד לאשקלון שמתי לב שהמכוניות מאותות לי באופן מוגזם. עצרתי בצד הדרך ירדתי מהמכונית והנה הגלגל מפונצ'ר. עמדתי לרגע אובד עצות, מזמן לא החלפתי גלגל, לא התעדכנתי איפה הכלים הדרושים. עוד אני מתכנן מה לעשות עצר לידי מערבל ביטון, הנהג שהוא תושב קריית גת וממוצא הודי, הציע את עזרתו, תוך שלוש דקות הגלגל הוחלף, "ראיתי שאתה זקוק לעזרה" אמר שעלה למערבל ונעלם. אפילו תודה כמו שצריך לא אפשר לי לומר לו. אז זוהי ההזדמנות. תודה ואני לא שוכח.
מקרה שני: כאמור גם אשתי עוזרת ללא חשבון, יום אחד הגיעה תושבת של הקיבוץ שבקשה להודות לה ולא מצאה דרך, לקחה את ערימת הכביסה שחיכתה לגיהוץ והחזירה אותה בערב מגוהצת ומקופלת. זאת הייתה דרך מקורית להגיד תודה.
מקרה שלישי מהחודש האחרון: היינו בנסיעה בירושלים, טעיתי בדרך, נכנסתי עם האוטו לדרך צדדית בכוונה לחזור לנקודת המוצא, והכביש עמוס ואף רכב לא עוצר כדי תת לי לעבור, פתאום אחרי דקות ארוכות עוצר רכב ועושה לי סימן לנסוע, חלפתי על פני הנהג במהירות הודיתי לו בסימן יד ובהתרגשות התחלתי לחזור לנקודת המוצא. אני אומר לאשתי שיש לי רושם שהנהג שעצר ונתן לי לעבור הכיר אותי. פתאום הטלפון מצלצל ומזדהה בחור חבר גרעין שעשה את שירותו בקיבוץ והיה נוהג לאכול אצלנו מדי פעם ארוחת ערב. הוא זהה אותי ואפשר לי להשתלב בנסיעה.
תגובה זו הביאה אותי לכתוב את הרשומה הבאה.
הקדמה א': אני ואשתי שכל אחד הגיע מבית אחר וממקום גיאוגראפי אחר התחנכנו לתת מבלי להתחשבן.
הקדמה ב: פעם שבקיבוץ שהייתה חתונה כל הקיבוץ היה מוזמן והאירוע היה שייך לכל הקיבוץ, היום שהקיבוץ מופרט, מזמין הזוג את חברי הקיבוץ לסוף החתונה לכוס קפה ועוגה ולאיחולים. נשאר הנוהג לבקש מהחברות לאפות עוגה משובחת לחתונה ההוצאות על חשבון הזוג.
אני עובד בעיר הגדולה וכל יום נוסע 40 דקות לעבודה, האוטו תמיד מלא בחברים שאוהבים לנסוע איתי כי אני מביא כל חבר למחוז חפצו, וכך בנסיעה תמיד מתפתח דיון על ענייני היום.
באותו יום התפתח דיון עם צריך לאפות עוגה לחתונה או שגם מנהג זה יעבור מהעולם. הופתעתי לשמוע התנגדות למעשה מסיבות של צביעות, הקיבוץ כבר לא מה שהיה פעם, ואני ביני לבין עצמי חשבתי שכול מה שאני עושה הוא לא למעני אלא למען ילדי שיראו יפנימו וע"י הנתינה גם הם יהפכו לאנשים יותר מאושרים.
לתת לאחרים זה גם לתת לעצמך, אספר על שלושה מקרים, אולי חסרי ערך, אבל עם הרבה משמעות.
מקרה ראשון: נסעתי עם רכב בכביש החוף, ביו אשדוד לאשקלון שמתי לב שהמכוניות מאותות לי באופן מוגזם. עצרתי בצד הדרך ירדתי מהמכונית והנה הגלגל מפונצ'ר. עמדתי לרגע אובד עצות, מזמן לא החלפתי גלגל, לא התעדכנתי איפה הכלים הדרושים. עוד אני מתכנן מה לעשות עצר לידי מערבל ביטון, הנהג שהוא תושב קריית גת וממוצא הודי, הציע את עזרתו, תוך שלוש דקות הגלגל הוחלף, "ראיתי שאתה זקוק לעזרה" אמר שעלה למערבל ונעלם. אפילו תודה כמו שצריך לא אפשר לי לומר לו. אז זוהי ההזדמנות. תודה ואני לא שוכח.
מקרה שני: כאמור גם אשתי עוזרת ללא חשבון, יום אחד הגיעה תושבת של הקיבוץ שבקשה להודות לה ולא מצאה דרך, לקחה את ערימת הכביסה שחיכתה לגיהוץ והחזירה אותה בערב מגוהצת ומקופלת. זאת הייתה דרך מקורית להגיד תודה.
מקרה שלישי מהחודש האחרון: היינו בנסיעה בירושלים, טעיתי בדרך, נכנסתי עם האוטו לדרך צדדית בכוונה לחזור לנקודת המוצא, והכביש עמוס ואף רכב לא עוצר כדי תת לי לעבור, פתאום אחרי דקות ארוכות עוצר רכב ועושה לי סימן לנסוע, חלפתי על פני הנהג במהירות הודיתי לו בסימן יד ובהתרגשות התחלתי לחזור לנקודת המוצא. אני אומר לאשתי שיש לי רושם שהנהג שעצר ונתן לי לעבור הכיר אותי. פתאום הטלפון מצלצל ומזדהה בחור חבר גרעין שעשה את שירותו בקיבוץ והיה נוהג לאכול אצלנו מדי פעם ארוחת ערב. הוא זהה אותי ואפשר לי להשתלב בנסיעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה