התעוררנו מאוחר , השינה באוהל של סולימן ומסיבת הסיום בשגב שלום גזלו שעות שינה.
המפגש הראשון היה עם אמל אל סנא שאת תקציר הרצאתה ראיתם ברשומה הקודמת. היא פנתה לחניכים כמנהיגים לעתיד והציעה להם את ההצעות הבאות: תעשה תפעל את מה שאתה מאמין שאתה צריך לעשות. להיות מנהיג לא קשור לשאלה בן כמה אתה, אין דבר כזה שנקרא בלתי אפשרי, תמיד שאל שאלות ותמיד המשך למצוא תשובות פתרונות לשאלותיך, אם לא תהיה חלק מהפתרון תישאר תמיד חלק מהבעיה.
לפני ארוחת הצהרים כל משתתף סיכם בכתב מה זה גיטלי בשבילי, מה האירוע המשמעותי ביותר במסע? מה הדבר שאני לעולם לא אשכח... לדוגמה דור כתב: גיטלי בשבילי זה חוויה עמוקה, לא סתם איזה טיול שנתי עם חברים, זה פרויקט שגורם לך לחשוב ולמשתתפים האחרים לחשוב, גם אם לפעמים נראה כאילו אף אחד לא מקשיב בסוף אתה מבין שהגעת ללב של כל אחד ואחד חניכים, מדריכים, בכולם.
הדבר המשמעותי בשבילי היה הרגשות יותר נכון סערת הרגשות אשר אני עברתי ואני בטוח שכל אחד ואחד מהילדים עברו את התחושה של שייכות אדירה, זה דבר הכי מדהים שהרגשתי במסע. אני לעולם לא אשכח את הביקור בכנסיה האפרו אמריקאית כאשר הזכירו את שמנו ואת המטרה שלנו במסע כל המתפללים בכנסיה קמו ומחאו כפיים רק לעצם היותנו שם.
הפעילות האחרונה הייתה על נושא הסטריאוטיפים. לפני המסע כל חניך מכל קהילה ענה של שאלון המתאר את חברי הקהילה האחרת יהודים ישראלים, יהודים אמריקאים, מוסלמים בדואים וביום האחרון למסע את החניכים ענו על אותו שאלון. בדקנו ביחד האם חלו שינויים בסטריאוטיפים השונים. והתשובה הייתה חד משמעית , הרבה מהסטריאוטיפים התנפצו. אחרי ארוחת ערב משותפת אחרונה נסעו החניכים האמריקאים לשדה התעופה ושאר החניכים חזרו לביתם. תם מסע גיטלי 2008.
אני רוצה להודות למשפחת גייקובס, על ההתנסות המיוחדת הזאת שאפשרו לנו, במיוחד לגרי וג'רי אן שהם באמת אנשים נפלאים חמים אידיאליסטים ויהודים גאים.
אני רוצה להודות לתמר האריס שעזרה לי בתרגום הרשומות לאנגלית.
אני אמשיך מדי פעם לפרסם בבלוג על הנעשה בגיטלי.
אוהב את כולכם
איציק קורן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה