בואו נכתוב

בואו נכתוב

המלחמה האחרונה הייתה קשה לי במיוחד, הייתי אני ומשפחתי קורבן לתוקפנות והמראות ממסך הטלוויזיה מעזה היו קשים.
נתחיל מהסוף היום יום שני היום הראשון להפסקת האש, לקראת ערב פתחתי את העיתון פתאום נפל מתוכו סטיקר על הרצפה. הרמתי אותו ובו היה כתוב "זה לא יגמר עד שנדבר" פורום משפחות שכולות ישראלי-פלסטיני בעד שלום.

אתמול בערב נשלח אלי הבלוג של דר' תמר הגר ממכללת תל חי שמספרת על הדיאלוג הערבי יהודי שמתרחש במכללה, שמצד אחד הדיאלוג הציף את חילוקי הדעות ומצד שני גרם לפעילות משותפת חיובית ובונה יהודית ערבית ( כתובת הבלוג: http://jadialogue.blogspot.com/2008/12/blog-post_27.html )
יומיים לפני כן עקבנו הצער רב אחרי הטרגדיה של דר' עז א דין אבו אל עייש ששכל את שלוש בנותיו בירי טנק על ביתו. כמה מרשים שהיה שלמרות השכול והסבל הוא נשאר מאמין בשלום.

ולפני כן השתתפתי בכנס יפו והקשבתי לפנל של אישים יהודים וערבים מכל גווני הקשת הפוליטית ימין ושמאל מדברים בצורה תרבותית, מציגים את עמדותיהם באומץ מבינים שחייבים להסכים איך לא להסכים, אוירה מכובדת ומכבדת את המשתתפים בה למרות הקושי של דיווחי מהדורות החדשות.

ולפני כן נהרג סרן עומר רובינוביץ בנה של רינה מורה שעבדה עימי במכללת קיי. עצב שאיו לו סוף.

ולפני כן נפל קאסם 20 מטר מהבית שלי , חוויה קשה, ניפץ חלונות ורסיסים עפו לכל עבר , בנס לא היו נפגעים בנפש.

ולפני כן ירו באזורינו קאסמים והיה מאוד לא נעים
ולפני כן היה הסכם הפסקת אש והיה שקט באזור וניתן היה ליהנות מהשקט וממזג האוויר הנפלא.
ולפני כן השתתפתי במסע גיטלי בקיץ שלוש שבועות של הכרות אינטנסיבית בין בני נוער ישראלים מהנגב יהודים בדואים ונוער יהודי מסן דיאגו ארה"ב ובמסע הבחנו ביתרונות החוויה המשותפת הבונה ובדיבור הישיר.

אני חושב שהתמזל מזלי שהשתתפתי החוויה כזאת. אני כעת מבין ויודע את חשיבות המפגש המשותף הדיבור הכעס ביחד והאמפתיה והסימפתיה.
באו נמשיך לדבר באו נמשיך להוקיר ולהכיר אחד את השני. באו ניצור בסיס הכי רחב שאפשר ובלי פחד לחיים בשלום ובשלווה כי אוהבי חיים אנחנו.
בואו נכתוב מה אנו חושבים על פרויקט גיטלי בעקבות המלחמה מה הוא תרם לנו? במה הוא עוזר לנו ? מי שלא מצליח להגיב לבלוג שישלח אלי במייל ואכניס לבלוג.
איציק