יום שני, 29 בדצמבר 2008

מלחמה בעזה

שלום
היום אנו מדליקים נר אחרון של חג החנוכה,אנו המעורבים וקשורים ל"משפחת ג'יטלי" מחויבים לשמר את האור ,את אורה של התקווה והזריחה של ה"יום שאחרי" המלחמה !
בשמי ובשם משפחות התומכים של תוכניתינו,אנו מחזקים ידיכם,חזקו את חניכינו,הקשיבו,הסבירו וחזקו אותם בשימור הקשרים ביניהם למען יוכלו הם ,ב"יום שאחרי..." להוביל למציאות אחרת !!!
מי יתן ויעברו ימים קשים אלו במהרה ואיש איש ישוב לחיות בביתו בבטחון ובשלום!
יעקב שניידר
מנהל תוכניות ג'טלי
יעקב היקר
אנחנו מאוד מסכימים איתך
המילים שלך פוגעים בנשמה שלנו.
הבה נקווה שאנו עושים אחרת במשפחות גיטלי ופיס מאקר, חושבים מרגישים ופועלים עם הרבה תקווה ואהבה בנינו משפחות גיטלי ופיס מאקר
איחולים ואהבה לכולכם
ליאון ופרידה.
Dear Yaacob:
We strongly agree with you. Your words are soothing to our souls. Let´s hope to make a difference among our Jitli-Peacemakers family, thinking, feeling and acting with love and hope among ourselvelves.
Best wishes and love to all of you.
Leon and Frida
משפחת גיטלי היקרה
אני אולי החבר המבוגר ביותר ששיך למשפחת גיטלי. אני יודע שהפשעים החמורים ביותר שנעשו בהיסטוריה של האנושות נעשו בשמו של האלוהים.
אבי ז"ל שניצל מהשואה היה תמיד אומר לי "אל תשכח להיות בן-אדם".
אני אוהב את כולכם.
אני בטוח שביחד נוכל לבנות עולם טוב יותר, אני יכולים לבטוח אחד בשני, יכולים לעזור אחד לשני, אנחנו כן יכולים לחיות ביחד.
איציק קורן

היום האחרון למסע הקיץ של פרוייקט גיטלי 2008

היום האחרון למסע הקיץ של פרוייקט גיטלי 2008

התעוררנו מאוחר , השינה באוהל של סולימן ומסיבת הסיום בשגב שלום גזלו שעות שינה.
המפגש הראשון היה עם אמל אל סנא שאת תקציר הרצאתה ראיתם ברשומה הקודמת. היא פנתה לחניכים כמנהיגים לעתיד והציעה להם את ההצעות הבאות: תעשה תפעל את מה שאתה מאמין שאתה צריך לעשות. להיות מנהיג לא קשור לשאלה בן כמה אתה, אין דבר כזה שנקרא בלתי אפשרי, תמיד שאל שאלות ותמיד המשך למצוא תשובות פתרונות לשאלותיך, אם לא תהיה חלק מהפתרון תישאר תמיד חלק מהבעיה.
לפני ארוחת הצהרים כל משתתף סיכם בכתב מה זה גיטלי בשבילי, מה האירוע המשמעותי ביותר במסע? מה הדבר שאני לעולם לא אשכח... לדוגמה דור כתב: גיטלי בשבילי זה חוויה עמוקה, לא סתם איזה טיול שנתי עם חברים, זה פרויקט שגורם לך לחשוב ולמשתתפים האחרים לחשוב, גם אם לפעמים נראה כאילו אף אחד לא מקשיב בסוף אתה מבין שהגעת ללב של כל אחד ואחד חניכים, מדריכים, בכולם.
הדבר המשמעותי בשבילי היה הרגשות יותר נכון סערת הרגשות אשר אני עברתי ואני בטוח שכל אחד ואחד מהילדים עברו את התחושה של שייכות אדירה, זה דבר הכי מדהים שהרגשתי במסע. אני לעולם לא אשכח את הביקור בכנסיה האפרו אמריקאית כאשר הזכירו את שמנו ואת המטרה שלנו במסע כל המתפללים בכנסיה קמו ומחאו כפיים רק לעצם היותנו שם.
הפעילות האחרונה הייתה על נושא הסטריאוטיפים. לפני המסע כל חניך מכל קהילה ענה של שאלון המתאר את חברי הקהילה האחרת יהודים ישראלים, יהודים אמריקאים, מוסלמים בדואים וביום האחרון למסע את החניכים ענו על אותו שאלון. בדקנו ביחד האם חלו שינויים בסטריאוטיפים השונים. והתשובה הייתה חד משמעית , הרבה מהסטריאוטיפים התנפצו. אחרי ארוחת ערב משותפת אחרונה נסעו החניכים האמריקאים לשדה התעופה ושאר החניכים חזרו לביתם. תם מסע גיטלי 2008.
אני רוצה להודות למשפחת גייקובס, על ההתנסות המיוחדת הזאת שאפשרו לנו, במיוחד לגרי וג'רי אן שהם באמת אנשים נפלאים חמים אידיאליסטים ויהודים גאים.
אני רוצה להודות לתמר האריס שעזרה לי בתרגום הרשומות לאנגלית.
אני אמשיך מדי פעם לפרסם בבלוג על הנעשה בגיטלי.


אוהב את כולכם

איציק קורן

יום רביעי, 10 בדצמבר 2008

אמל פרושו תקווה

אמל פירושו תקווה
ביום האחרון למסע שמענו את אמל אל סנע אישה בדואית אמיצה
ראו את הסרט ושיפטו בעצמכם

תהנו

אשמח לתגובות

איציק

יום חמישי, 20 בנובמבר 2008

אירוח בנגב

אירוח בנגב
יום שבת – יום שער הנגב, ירדנו מירושלים לנגב בדרך נופית בין הרי ירושלים. בדרך עצרנו ליד קיבוץ נתיב הלמד הא בעמק האלה ושם הזכרנו את סיפור דוד וגולית, ואת סיפור גבורתם של 35 החיילים במלחמת העצמאות. בהמשך עצרנו במצפה משואה ולפנינו נפרשה כל דרום הארץ, מראה פנורמי מהרי חברון, קרית גת, אשקלון, אשדוד, רמלה. המקום שימש להדלקת משואות כדי להודיע על ראש חודש חדש.
הגענו לקיבוץ רוחמה קיבלנו הסבר על הקיבוץ מאמא של שקד, ביקרנו באתר הראשונים של הקיבוץ. אחרי ארוחת הצהריים התפזרו החניכים במשפחות. בערב התכנסנו שוב למפגש עם בוגרי גיטלי. העדויות של הבוגרים על ההתנסות שלהם בגיטלי ואיך זה השפיע על חייהם היו מרגשות.
למחרת היה יום לקייה. התחלנו בפעילות חברתית ספורטיבית ביער להב, אחר ביקרנו במפעלי הנשים בלקייה, אירוח במשפחות שהיה ברוחב לב וכיד המלך, לקראת ערב נסענו לאיזור מצפה רמון להיות אורחים באוהל בדואי האוהל של סאלמן שסיפר לנו את סיפור חייו. למחרת בבוקר הלכנו רגלית עד כביש ב"ש מצפה רמון ומשם נסענו לפעילות בחווה "צל המדבר" הפעילות התבססה על נושאי איכות הסביבה, כל קבוצה בנתה דגם של ישוב לפי עקרונות גיטלי ואיכות הסביבה. משם נסענו לראות ולחקור את הפזורה הבדואית. הגענו לבאר חיל או בייר אל האדג' ושם באמצע שום מקום הוקם בית ספר לילדי הפזורה. שוחחנו עם מנהל ביה"ס שסיפר לנו על המיוחד בביה"ס שכזה. משם בטיולית פתוחה נסענו בדרך לא דרך לשגב שלום בדרך ראינו את הפזורה הבדואית שחיה בשטח תוך קשיים רבים. הגענו לשגב שלום ומיד נלקחנו לאירוח בבתים ששוב היה לפי עדות הנערים "מעולה". בערב התכנסנו במתנס של הישוב למסיבת הסיום של הפרויקט. חלק מההורים הגיעו להיות שותפים במסיבת הסיום. אחרי ברכות ותודות הוכרזו המדריכים הצעירים של שנת הפעילות הבאה ויצאנו להדליק כתובת אש "גיטלי 08" . אחרי מסיבת ריקודים חזרנו לישון בביה"ס "אשל הנשיא" שאירח אותנו למופת.
למחרת היום האחרון של מסע 2008 היה יום של סיכומים, עליו אספר ברשומה הבאה.
הרשומה הזאת תהיה בלי שאלות
ערב בוגרים
אירוח בשער הנגב

אירוח בלקיה

אירוח בלילה אצל סולימן

אירוח בשגב שלום

תהנו

איציק

יום ראשון, 2 בנובמבר 2008

ירושלים של דמוקראטיה אדם ואדמה

ירושלים של דמוקרטיה אדם ואדמה

היום השלישי בירושלים היה יום הדמוקרטיה ביקרנו בבנין הכנסת , עברנו את כל בדיקות הביטחון, התלוותה אלינו מדריכה מטעם. שטיח הקיר של שאגל וההסברים עליו היו מרתקים ההיסטוריה של העם היהודי על שטיח קיר. אחרי הביקור במליאה נפגשנו עם 2 חברי כנסת ח"כ זחלקה והשר לשעבר מיכאל מלכיאור השאלות היו בענייני דו קיום חיי היום יום והתשובות היו בהתאם להשקפת העולם של חברי הכנסת המארחים. את ארוחת הצהרים אכלו בגן הורדים שליד הכנסת ואחר נכנסנו לבנין בית המשפט העליון. הנקודה ממנה רואים מצד אחת את בנין הממשלה ומהצד השני את בנין הכנסת היא תמצית הדמוקרטיה הישראלית. אחרי סיור בבית המרתק שהוא פנינה של תכנון בית שמואר באור הטבעי. פגשנו שופט בדואי מתל שבע שסיפר את סיפור חייו המרתק עם הרבה הומור.
בערב פגשנו את עידן ובאסם, עידן מחזאי ישראלי ובאסם ערבי ממזרח ירושלים שישב בכלא הישראלי ואיבד את ביתו בפעולה ישראלית נפגשו בארגון שדוגל בהדברות ולא בנקמה. הם סיפרו לנו את סיפורם, הסיפור המרגש של באסם נגע בעידן הרגיש שכתב עליו מחזה. היה ערב מאוד מיוחד.
בערב ביקרנו במגדל דוד. עלינו לנקודת תצפית בגג המצודה והמראה הפנוראמי של ירושלים בלילה היה מרגש. אחר הלכנו לכותל ולמנהרות הכותל. זה כמו הליכה במכונת זמן חדרנו להיסטוריה עמדנו במקום הקרוב ביותר לקודש הקודשים היהודי, ראינו סימני שריפה מהעבר, צעדנו ברחוב מתקופת הבית השני וכל זה בשעות הקטנות של הלילה. יצאנו שוב לרחבת הכותל שם כנראה החיים באמת ללא הפסקה. התקופה היתה בין המצרים בין הבקעת החומה להרס הר הבית ויהודים באים כל הלילה להתפלל.
למחרת יום אדם ואדמה . הלכנו מבית הספר לשכונת עין כרם היום היה חם. משם נסענו לאזור ארמון הנציב ונכנסנו שוב למנהרה שבה העבירו מים לעיר לירושלים של אז. הגענו לארמון הנציב ולטיילת ושם התחלקנו לקבוצות ועשינו עבודה לסיכום הביקור בירושלים. מרחוק ראינו את החומה המפרידה בין ירושלים לגדה המערבית. בערב חזרנו לעין כרם לקבלת שבת להופעה של מקהלת בנות יהודית ערבית מהגליל ולמסיבת ריקודים לתוך הלילה. וכך התקרבנו לפרק המסיים של המסע שהוא אירוח בבתים: בשער הנגב, לקיה, ושגב שלום.
שאלות:
א.הדמוקרטיה הישראלית שוכנת בבתים יפים שנבנו עם הרבה מחשבה אז למה היא כל כך מכוערת?
ב. מתי ירושלים יותר יפה ביום או בלילה? מה בולט בירושלים של יום ומה בולט בירושלים של לילה?
ג. האם יש לנו בגיטלי תפקיד ברצון להפוך את ירושלים לעיר של שלום?
ד. ראינו כל כך הרבה נקודות של דו קיום בירושלים האם זה השפיע עלינו בגיטל בטווח הקצר? בטווח הארוך?
קטעי וידאו מהיומיים האלו.
המפגש עם עידן ובאסם

ביקור במנהרות הכותל

יום אדם ואדמה

מקהלת הבנות מהגליל

דברי המדריכים

תהנו

איציק

יום שלישי, 28 באוקטובר 2008

מכתב מחניכי שער הנגב לקבוצה

מכתב מחניכי שער הנגב לקבוצה

במשך השבועיים האחרונים התעסקנו ברוב הזמן, אם לא בכולו, בבעיות השונות של הקהילות שלכם ושל המגזר שלכם בישראל. דיברנו על אפליה, על זכויות ועל אדמות. כאשר הוצגה דילמה התמקדנו בה ולא הפנינו את צומת הלב לבעיות אחרות. כקבוצה הקפדנו להגיב לנאמר בכבוד, באיפוק ובהתחשבות. איש מאיתנו לא הוציא מילה מפיו בלי חשיבה מעמיקה כיצד להבהיר את דעותיו בלי לפגוע ובלי להעליב.

אתמול היינו כולנו בהרצאה על המצב במזרח התיכון. כולנו כקבוצה הסכמנו שההרצאה הייתה פרו ישראלית בחלקים שהתעסקו במתרחש ברצועת עזה ובעוטף עזה, למרות שמתוך הרצאה של שעה שלמה, ההתייחסות לנושא ארכה כ5 דקות, מתוכן קליפ של דקה וחצי על המציאות היומיומית בשדרות וסביבתה, המציאות שלנו.

אף אחד מכם, למרות קשרי הידידות שנוצרו בינינו בשבועיים האחרונים, לא הקדיש שניה של מחשבה למצב שלנו, לסבל שלנו, למרות שכבר שבועיים אנחנו דנים ומתחשבים בסבל שלכם. רבים מכם מיהרו לציין את המצב הקשה של תושבי רצועת עזה כדבר שמצדיק את המציאות שאנו חיים בה, מציאות של סכנה קיומית שנמשכת כבר כמעט 8 שנים. אנחנו מודעים למצב בעזה וכואבים אותו, חלקנו רואים את המצב הזה מהישובים שלנו. אנו יודעים מה קורה בעזה כי ראינו זאת במו עינינו, בניגוד אליכם ששומעים על כך בחדשות ובאמצעי התקשורת השנים, ומדי פעם מקרובי משפחה. המצב בעזה קשה ובלתי נסבל, אך זה לא נותן לאיש מכם זכות להתעלם ולזלזל במצב שלנו.

אנחנו קהילה שחיה בפחד. ללכת לבית ספר כל בוקר זה לסכן את החיים. רוב הכיתות לא ממוגנות, ולכן כשנשמעת אזעקה יש לנו 15 שניות לרוץ למיגון הקרוב ביותר, 15 שניות לרוץ על החיים שלנו. ג'ימי קדושים, אבא של חברה שלנו נהרג לפני שבועות ספורים מפגיעת טיל בזמן שעבד בגינה שלו. בחודש לאחר מכן נהרגו בצורה זהה עוד שני אנשים, וכמה שבועות לפני כן נהרג סטודנט בבית הספר שלנו. האחים של עוז עברו לישון במקלט הביתי כי הם מפחדים לישון בחדרים. מעיין מוגדרת כנפגעת חרדה. הדירה של החבר של מאי הוחרבה מפגיעת טיל. כולנו, כל אחד ואחד מאיתנו, כבר היה במצב שכמה מטרים ספורים הכריעו בין חיים ומוות.

הזכות הבסיסית של כל אדם, זו שמוגדרת בכל אמנה בינלאומית ועליה מבוסס כל שילטון דמוקרטי וצודק בעולם, היא הזכות לחיים וביטחון. לא הזכות להיות בעל אדמות ולא הזכות לשיוויון. הזכות לחיים וביטחון. כולכם נהנים מהזכות הזו, וכולנו לא.
אנחנו מרגישים רע כשאתם מספרים על אפליה, הלב שלנו יוצא אליכם כי קשה לנו לשמוע את המצב שלכם כאזרחים מקופחים בארץ הזאת.
העובדה שלאיש מכם לא חלפה המחשבה ש"אנשי שדרות" האלו שאתם ממהרים כל כך לזלזל במצבם הם גם אנחנו?
העובדה שאתם לא מבינים, ואפילו לא מנסים להבין, את המצב שלנו כאנשים מאוימים, שחיים בסכנה קיומית ובפחד, היא פגיעה אישית בכל אחד ואחד מאיתנו.
אף אחד מאיתנו לא חושש שיהרסו לו את הבית, אבל כולנו חוששים ללכת בבוקר לבית ספר. לחלקנו גם הבית הוא לא מקום בטוח. הפחד הוא אמיתי וקיומי, הפחד שנלך לבית הספר, או לשחק כדורגל בקיבוץ, ולא נחזור הביתה בשלום. אף אחד מכם לא חווה מעולם פחד כזה, אנו חווים אותו כל יום כבר יותר מ8 שנים. אנשי עזה חווים פחדים דומים כל יום. עם כל הקשיים של החיים שלכם בארץ, אתם חיים כאן בביטחון. אנחנו לא.

איש מכם לא התייחס למצב שלנו מהעמדה האישית שלו, של אדם שחי בביטחון בעיר שרחוקה מכל איום ביטחוני. כ ולכם הגבתם כאנשים שמזדהים עם תושבי עזה. אנחנו לא מזדהים עם איש, אלו החיים שלנו, המציאות שלנו.
לא הראיתם טיפה של כבוד למצב שלנו. לא הראתם טיפה של אמפתיה. להתעלם ולבטל את הסכנה שאנחנו חיים בה רק כי בעזה מסוכן יותר זה מעשה פוגע ומעליב. המעשה הזה הוא לא ג'יטלי. באנו לפה כדי לכבד ושיכבדו אותנו. עד עכשיו כיבדנו, ובתמורה קיבלנו זילזול ועלבון.

כל אחד ואחד מאיתנו, וכולנו כקבוצה, נעלבנו, ואנחנו לא מוכנים להבליג על כך. אנחנו מקווים שתתחשבו בדברים שאמרנו ותיקחו אותם בחשבון כדי שנוכל להפוך למשפחת ג'יטלי חזקה יותר, שמכבדת כל אחד מחבריה.

איך ליצור יותר סימפתיה אמפתיה חיבה ואהבה במסע אינטנסיבי שכזה?

איציק

יום חמישי, 23 באוקטובר 2008

שני הימים הראשונים בירושלים

ירושלים – שני הימים הראשונים
אחרי טיסת לילה ממדריד, נחתנו בשדה התעופה בן גוריון לפנות בוקר, עלינו לירושלים להר הצופים במזרח ירושלים. עצרנו בנקודת תצפית על ירושלים העתיקה. הנוף היה מהמם, העיר העתיקה במזרח נוגעת בעיר החדשה במערב, גדר ההפרדה בצפון והגשר התלוי החדש במרכז. אחרי שברכנו לפי המסורת היהודית שהחיינו וברכה על הלחם והמלח והיין אכלנו ארוחת בוקר במקום. ושוב התפתחה שיחה על התחושות של כל אחד ואחד מהחניכים בנקודת הזמן הזאת ושוב עלה נושא הזהות העצמית.
התמקמנו במגורי הפנימייה בבית הספר בעין כרם , בשעות אחר הצהריים שמענו הרצאה מפי ניל לאזרוס שדיבר על המזרח התיכון כיום אירן, עירק הבעיה הפלשתינית וישראל. ההרצאה הייתה מעניינת והחניכים העירו ושאלו שאלות.
בערב נפגשנו עם ההורים שבאו לפגוש את החניכים אחרי שבועיים בחו"ל. הפגישות היו מרגשות והשמחה הייתה רבה. אחרי שורה של ברכות וארוחת ערב חגיגית עברנו לראות הופעה של שירים בלדינו עברית וערבית שבוצעו ע"י להקה מעורבת.
למחרת עלינו ברגל לירושלים, התחלקנו לשלוש קבוצות כל קבוצה ייצגה דת אחרת : יהדות נצרות איסלם, ולכל קבוצה היה מסלול אחר להגיע לירושלים. בסיכומו של יום כולם ביקרו בכותל, בהר הבית מסגד עומר ואלאקצה וכנסיית הקבר. הפתיע אותי הקלות בה ניתן לבקר בהר הבית.
שאלתי את אחת המשתתפות במסע מארה"ב שלה זו הייתה הפעם הראשונה שבקרה בירושלים העתיקה מהם תחושותיה אחרי הביקור והיא אמרה לי שהביקור מזכיר לה מאוד את דיסני לנד צפוף בכל מקום עומדים בתור ובסוף החוויה גדולה. התשובה מצאה חן בעיני בגלל זווית הראיה המיוחדת שלה, זוית ראיה מקומית, והכול עניין של פרופורציות.
אחר נסעו לעין כרם ושם שמענו הרצאה מפי פנל של שלושה מרצים על הדתות השונות ועמדותיהן לבעיות היום יום. הרשימה אותי במיוחד הגישה הסופית שבאסלם שמדברת על התחושות שבלב כמכריעות בהתנהגותו של האדם.
בערב נפגשנו שוב וניתחנו בעזרתו של מרטין ססלר טקסטים מהתנ"ך והקוראן על הדומה והשונה בניהם. ניתחנו את סיפור קין והבל, עקדת יצחק ואברהם והריסת סדום, ובעזרת הניתוח הבנו את הגישה המרכזית באיסלם של קבלת הדין ללא שאלות והתמרדות לעומת הווכחנות והמרדנות שביהדות.
בסיכומו של יום הקריאה הקבוצה של שער הנגב מכתב שנושאו המרכזי היה רגשות של אחד כלפי השני.
שאלות
א. מה עושה את ירושלים כל כך מיוחדת? העיר הקדושה בתבל?
ב. מה יוצר את הרגשת הקדושה ? מדוע אני כיהודי הרגשתי קדושה בהר הבית ליד המסגדים בכנסיית הקבר ובמנהרות הכותל ופחות קדושה ליד הכותל? האם זוהי גם הרגשתכם?
ג. ירושלים העתיקה מול דיסני לנד מה המשותף מה השונה?
ד. מדוע הזרמים המתונים בדתות השונות פחות נשמעים פחות ידועים פחות מורגשים פחות משפיעים על חיינו?
ה. במה ההכרות עם הדתות השונות קצת יותר לעומק משנה דעה בנושא?
ו. נראה לי שיש הרבה יותר דומה ומשותף בין היהדות לאיסלם מול הנצרות האם זה נכון?
קטעי וידאו של שני הימים הראשונים בירושלים
ההגעה לירושלים

כתובת יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=g1Oj4hQScz8

המזרח התיכון כיום - ניל לאזרוס

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=-tK7AdhT-As

מפגש עם ההורים בעין כרם

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=kVWFyb4QXv4

עליה לרגל לעיר העתיקה

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=5aG3jiyTPnw

הרצאה על שלושת הדתות

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=Yn8-FMXpqzU

ניתוח טקסטים מהתנך והקוראן

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=O6a3nYG6vbs

תהנו ותפיצו את הבלוג בין החברים שלכם

איציק

יום חמישי, 16 באוקטובר 2008

טולדו

הנסיעה מקורדובה לטולדו מתמשכת חמש שעות, זה זמן טוב למלא את המצברים ולהמשיך לישון.
לפני טולדו עברנו בלמנשה ארצו של דון קישוט, היה מדהים לראות את תחנות הרוח של פסגות הגבעות.
דון קישוט נלחם בתחנות הרוח ואנחנו באנו ללמוד עליהן.
טולדו מוקפת משלושת עבריה בנהר טחו ובצד הרביעי חומה, העיר שוכנת על גבעה, עלינו אליה דרך החומה בעזרת מדרגות נעות, הלכנו בסמטאותיה עד לאחד משני בתי הכנסת ששרדו בעיר, בית כנסת מפואר המכיל בתוכו גם מוזיאון מתקופת הזהב של יהדות טולדו.
משם הלכנו למרכז התרבות ליד הקטדרלה של העיר, אכלנו אוכל מזרחי שכלל חומוס סלט ופלאפל ואחר הופיעה לפנינו להקה ייחודית שנגנה בכלים עתיקים מוסיקה יהודית מימי הביניים, שמענו שירים וראינו ריקוד המתאים לתקופה. נסענו למלון .
אחרי הצהרים התכנסנו כולנו לדון בשאלת הזהות העצמית שלנו. גרי גייקובס פתח את הדיון שהציג את זהותו בצורה מרתקת ואחר התפתחה שיחה מיוחדת שבה לנו הישראלים יש בעיית הגדרה בין יהודי לישראלי מה קודם למה? ליהודים מארה"ב בין יהודי ואמריקאי, לבדואיים בנגב בין מוסלמי פלשתינאי או ישראלי, כל חניך הביע את דעתו והרגשתו ושוב חשנו בדמיון ובשוני בין היחידים ובין הקבוצות.
בטולדו פגשתי את ביתי הדס שלומדת במדריד ריקוד וקרקס בערב היא העבירה פעילות לקבוצה שמבוססת על שיתוף פעולה בין זוגות ליצירת שווי משקל חדש, קצת אקרובאטיקה, ואחר כל חניך ביטא את הרגשתו בקולו צלילים ללא מילים.
למחרת ביקרנו בקתדראלה של טולדו שמעבר למבנה המדהים יש בו אוצרות אומנות מרתקים. לארוחת צהרים כל חניך קיבל כסף וזמן של שעתיים לאכול ולהסתובב בעיר העתיקה של טולדו. חזרנו למלון הסתיים משחק הגמדים וכל גמד גילה מי היה הענק שלו. התארגנו לנסיעה לישראל שהתרחשה כבר באותו לילה.
השאלות שעלו בעקבות הביקור בטולדו:
א. למה כדי להיות נחמדים אחד לשני אנחנו צריכים מסגרות? משחק הגמדים, גיטלי, ואיך ממשיכים בקשר בונה אחרי שהכול נגמר?
ב. בטולדו הרגשנו בעיקר געגוע לירושלים, לאוכל המזרחי, לשירים מהעבר, לזהות האמיתי שלנו מה הופך עיר לכל כך מיוחדת. היופי שלה? ההיסטוריה שלה? האנשים שחיו וחיים בה ? שילוב של כולם?
ג. איך בונים זהות ? במיוחד שיש אפשרות בחירה, מה עוזר לנו לבחור זהות ההתחברות לעצמי? לחברי? לעמי? למולדתי? לתקופה בה אני חי?
ד. ושוב החיבור והקשר שנוצר בין אנשים בעזרת האמנות ללא מילים בצלילים ביצירת שווי משקל משותף בקבלה אחד של השני. מה כל זה תורם לעתידינו האישי המשותף?
ה. כולנו התרגשנו לקראת הנסיעה לישראל למה?

האם יש למשהו מהקוראים בלוג זה תשובות , אני מצפה בעיקר ממשתתפי גיטלי.
קטעי וידאו
תמונות של החניכים ישנים בדרך לטולדו
יו-טיוב

מפגש בין שתי הקבוצות גיטלי ופיסמאקר בדרך לטולדו

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=FMxT3Z588jg

טולדו היום הראשון

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=dA5EeZodHJ8

טולדו היום השני

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=MHrh0OIVtTs

הדס לולו הבת שלי בטולדו

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=PUTS2LRPFho

תהנו ותגיבו

איציק

יום חמישי, 2 באוקטובר 2008

קורדובה - ספרד

קורדובה
הגענו לקורדובה לקראת ערב, חצינו את נהר "אל כביר" הנושא עדין שם ערבי, האוטובוס עצר ליד חומות העיר העתיקה והלכנו ברגל למלון "מימוני" . היום הוא ששי בשבוע התארגנו מהר לקבלת השבת. בתוך חצר פנימית במלון מימוני ערכנו קבוצת גיטלי נערים יהודים ומוסלמים את קבלת השבת. שמענו שירי שבת ברכנו על הלחם והיין הטקס ריגש אותי אולי בגלל הסמלים של המקום והזמן. (קורדובה, מלון מימוני,עירו של הרמב"ם, המוסקיטה). אחרי ארוחת הערב הלכנו למוזיאון היהודי בעיר העתיקה שנקרא casa de sefarad" " שם ערכנו ערב תרבות. כל קהילה הכינה הצגה שמאפיינת אותה. קהילת שגב שלום המחיזה סיפור מספר המאגד אגדות בדואיים מהנגב. קהילת סן דיאגו הציגה את ההיסטוריה של הקהילה היהודית במאה השנים האחרונות, קהילת שער הנגב הציגה אפיזודה מהצבא שמראה את השוני הרב בין הישראלים והמקום היחיד שמאחד אותם, קהילת לקיה הכינה ריקוד דבקה מקסים. מצב הרוח אחרי ההופעות היה מרומם ולא הפסקנו לשיר ולרקוד. למחרת חזרנו ל casa de sefarad שם הקשבנו למיני קונצרט . מוחמד אקל ועוד נגנים הופיעו לפנינו במנגינות אנדלוסיות ישנות, והצוות הציג לפנינו על האישים הבולטים בהיסטוריה של קורדובה על הרמב"ם ועל ראשיד המתמטיקאי המוסלמי . אחר כל קבוצה הכינה סרט על פי תסריט שבנתה שמציג את החיים בקורדובה בתקופת הזהבת ואת הדילמות והבעיות שעלו עם הזמן. לקראת ערב התכנסנו להופעת פלמנקו עם הלהקה של שושי ישראלי , ואפילו ספיר משער הנגב רקדה ריקוד פלמנקו מקסים.
גם בזמן שהותנו בקורדובה התמונות והסרטים מספרים את נפלאות הימים טוב יותר מהמילה הכתובה.
אחרי הביקור במוסקיטה כנסיה שהייתה המסגד הגדול בעולם, ואחרי ששר החוץ הספרדי התפנה לפגוש את גרי גיקובס בקורדובה פנטזתי ששר החוץ הספרדי יוזם מהלך היסטורי לפצות את האנשים מהעולם והוא מציע שספרד תחזיר את המוסקיטה למוסלמים שיחזור ויהיה מסגד ( פיצוי למוסלמים) שהיהודים יוכלו לבנות בית כנסת מפואר בקצה של הר הבית ( פיצוי ליהודים) ושירושלים תהפוך להיות עיר בין לאומית ( פיצוי לעולם הנוצרי) אני יודע שזוהי פנטזיה אך מה דעתכם? האם מהלכים מהסוג הזה יקדמו את השלום?
שאלות נוספות: א. האם תרבות משותפת יהודית מוסלמית אפשרית גם היום? כפי שהייתה בקורדובה בזמנים הטובים?
ב. האם יצירת תרבות משותפת כפי שהתרחש בערב התרבות בקורדובה אינו צעד משמעותי לקרבה בין אנשים התרבויות שונות?
ג. האם קורדובה אינה דוגמה מצוינת לכיבוד של תרבויות רבות שהתפתחו בעיר? לשימור ההיסטוריה? לגאווה לאומית המבוססת על קבלת האחר?
חשוב ותן את הערותיך.

ביומיים האלה בקורדובה צולמו הרבה אירועים , יצרתי 13 קטעי וידאו לימים מלאי הפעילות האלה

1. תמונות מהימים בקורדובה



הכתובת ביו טיוב


http://www.youtube.com/watch?v=4Mlm2Nz4iNI


2. קבלת שבת במלון מימוני


יו טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=tQ4r0UBg1_I

3. ערב תרבות אוירה מקוצר

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=FtQqs4DhKJM

4. המופע של הקבוצה מסן דיאגו בערב תרבות

יו- טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=KciLEqRlwG0

5. המופע של הקבוצה משגב שלום בערב תרבות

יו - טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=sVeS9ZdavrY

6. המופע של הקבוצה מלקייה בערב התרבות

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=1EkJXHjsfk4&feature=user

7. ההופעה של הקבוצה משער הנגב בערב תרבות

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=sVeS9ZdavrY

8. קורדובה היום השני הבוקר

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=bJyizACN7Yg

9. קורדובה היום השני - הערב מופע פלמנקו

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=PLIL_VzUmu0

10. מופע הפלמנקו של שושי ישראלי ולהקתה

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=UuS3sonqrWg

11. ספיר משער הנגב בריקוד פלמנקו

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=1gYsPSTPKaA

12. הסרט הדוקמטרי שהכינה הקבוצה משגב שלום על האינקויזטור

http://www.youtube.com/watch?v=UA7gqbkWl2k

13. הסרט הדוקמטרי שהכינה הקבוצה מלקיה - התפילה האסורה

יו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=tB7oj6PScHw

יום רביעי, 24 בספטמבר 2008

גרנדה - ספרד

גרנאדה – ספרד
עזבנו את סן דיאגו בבוקר וטסנו לספרד לגרנדה. אחרי שהתמקמנו במלון עלינו לגני ארמון "אל המברה" משם צפינו על העיר וערכנו בקבוצות את סיכום המסע עד כאן. הגנים הם מאוד יפים ומיוחדים ונותנים הרגשה שאכן למקום ערך היסטורי. בשיחה בגנים גם דיברנו על השנה 1492 שהיא שנת מפנה בספרד ובאזור. ( גילוי אמריקה ע"י קולומבוס, גירוש יהודי ספרד, וביסוס הכיבוש הנוצרי של דרום ספרד). אחרי ארוחת הערב החניכים התחלקו לזוגות של גמדים וענקים כל חניך גימד חניך אחר וגומד ע"י אחד החניכים. המשחק אמור להמשך בזמן כל השהות בספרד. בלילה ערכנו ביקור לילי בארמון "אלהמברה", גם באורות החלשים של הלילה הארמון נראה עוצמתי יפה ומיוחד ביטוי אותנטי של ימי השלטון המוסלמי בדרום ספרד.
למחרת ביקרנו במרכז האיסלמי החדש בגרנדה. מהמקום תצפית יפה על העיר והארמון. המארחים קיבלו אותו יפה מאוד והסבירו לנו על היחסים היום של ספרד והאיסלם. הבניין העתיק והמשופץ בו שוכן המרכז והמסגד בעצם מספרים על יחסים טובים בין המוסלמים לשאר תושבי ספרד. מהמרכז האיסלמי ירדנו ברגל לשוק בגרנדה קיבלנו כסף לארוחת הצהרים ושעתיים להסתובב בשווקים. מאוחר יותר התכנסנו ונסענו לכיוון קורדובה.
התמונות והסרטים מספרים את סיפורו של מסע הקיץ בגרנדה טוב יותר ממילים.
השאלות שעלו לי באותו יום:
א. למה העוצמה של האיסלם בימי הביניים בספרד לא באה לידי ביטוי אצל המנהיגים האיסלמיים היום?
ב. האיסלם כמיעוט בספרד כיום, האם הוא באמת מהווה גשר לשלום בין הדתות השונות?
ג. מהי באמת תחושותיהם של אחינו הבדואים מארץ ישראל כאשר הם מבקרים באלהמברה ובשאר האתרים שמציינים את האיסלם בגדולתו? ( מקווה למצוא תשובה).
תמונות מהביקור בגרנדה
וידאו קליפ מהיום הראשון בגרנדה

וידאו קליפ מהיום השני בגרנדה

http://www.youtube.com/watch?v=um6yupjwRh8

תהנו

ואל תשכחו להגיב

אבי מסן דיאגו כתב שהוא מראה את הבלוג והסרטים לחבריו וזה מלהיב אותם לרצות להשתתף בגיטלי

כדאי לנסות

איציק

יום רביעי, 17 בספטמבר 2008

היום האחרון בסן דיאגו

יום שתחילתו באזכור השואה וסיומו בעולם המים בסן דיאגו.

את היום האחרון שלנו בסן דיאגו פתחנו בטקס זיכרון לשואה ולגבורה ליד קיר הזיכרון במרכז היהודי. הקיר שהוא שילוב של צבעים אפורים וקולות של מים זורמים מסמל מוות ותחייה. את הטקס המרגש העבירו החניכים משער הנגב. אחר התכנסנו לשמוע את עדותה של גב' שינדלר שספרה על משפחתה לפני השואה על תלאות השואה ועל התקומה בארה"ב. שמעתי הרבה עדויות מהשואה והבנתי שמה שעזר להם זה בעיקר מזל לעבור ולשרוד את יד הכורת הנאצי. הנוער הבדואי לא נחשף לפן היהודי ברמה האישית של זוועות השואה וכאן אחרי העדות שמעתי את אחת הנערות מסכמת "הרסו לכם הכול הרגו לכם את כולם באמת לא היה לכם לאן ללכת אני מבינה למה בחרתם להגיע לארץ ישראל מכל המקומות בעולם" אני חושב שהתובנה הזאת האירה את הצורך לחשוף את הנוער הערבי והיהודי לגודל הטרגדיה שעבר העם היהודי, ומתוך המצב הזה לגלות רגישות רבה לטרגדיה שעובר העם הפלסטינאי ורק מתוך התהליכים האלה למצוא פתרון הוגן.אחר נסענו לבניין העירייה של סן דיאגו ושמענו הרצאה מעניינת על נושאי חינוך בעיר ופגשנו את ראש העיר שמצא זמן בתוך עיסוקיו הרבים לבוא ולפגוש את הקבוצה ולהביע ההערכה לפרויקט גיטלי. משם עברנו למועצת העיר וראינו את הדמוקרטיה בעירית סן דיאגו בפעולה. ראיתי באולם הרבה כבוד, יעילות, שוויון, טכנולוגיה, בהחלט מעורר הערצה.
משם בהדרכת הקבוצה מסן דיאגו הלכנו לנמל ולמרכז העסקים של העיר , בתים גבוהים ומעניינים, עיר הומה, טיילת מקסימה מלאה פסלים , אהבתי את פסל המלח הנפרד מנערתו. מראה והרגשה של עוד.
לקראת ערב נסענו לעולם המים הפארק של העיר . המופעים היו מעניינים ומשעשעים אילוף בעלי חיים ימיים לרמות מדהימות של ביצוע, מאוד אמריקאי הרבה שמחה, הערב נגמר במופע מרהיב ובזיקוקי דינור.
חזרנו למרכז היהודי לארוז ולהתכונן לנסיעה למחרת היום לספרד.
השאלות שעלו בראשי: א. עד כמה באמת ניתן ללמוד מאירועים היסטוריים? מהשואה? איך אפשר להכיל אותם ולהסיק מסקנות אישיות?
ב. איך קורה שראש עיר כמו של סן דיאגו מצא זמן להיפגש עימנו ופה בארצנו כולם כל כך עסוקים?
ג. אילוף הדגים בפארק המים למעשה כמעט בלתי יאומן האם זה נצחונו של האדם או כישלנו שהשתלט במידה כזאת על הטבע?
הסתיים הביקור בסן דיאגו לאורך המסע בעיר (וגם אחר כך בספרד וישראל) ליוו אותנו גרי וגרי-אן גייקובס. הם נתנו לי לחוש את מחויבותם לפרויקט לנו לחניכים לאחווה בין בני אדם ולנגב הישראלי.בעני מעשה מעורר הערצה.
קטעי וידאו

עדות מהשואה

בית העיריה בסן דיאגו

סיור במרכז העיר סן דיאגו

עולם המים סן דיאגן

תהנו וכתבו תגובות והערות שלכם

איציק

יום שבת, 13 בספטמבר 2008

מנהיגות

מנהיגות
התחלנו את היום בביקור בחווה של ג'ון אמברי. חווה אקולוגית שעוסקת בשמירה על הטבע ואיכות הסביבה. בפעילות הראשונה חילקו לחניכים כלי עבודה חקלאיים וכל חניך קיבל כוס עם זרעים של צמחים מהטבע והיה עלינו לעבור כברת דרך ולזרוע שם בצורה אקראית את הזרעים, כך שאם בוא הגשם הראשון חלק מהזרעים ינבטו לצמחים שזה בית הגידול שלהם ובעצמם יניבו זרעים והנוף של אותו מקום יחזור לקדמותו. אחר הגענו לחווה עצמה שם מטפלים בבע"ח שנמצאו במצוקה או נמצאו ע"י האדם שלא ידע מה לעשות איתם. בחווה זו עובדת בת' ג'יקובס והיא עם עוד עובדים של החווה הראו לנו את מגוון החיות שנמצאות בחווה:מנחשים ודרבנים בע"ח מקומיים ועד צ'יטה עם מבט זועם. בשעת ארוחת הצהרים ערכתי סיור מהיר בחווה וראיתי כמה היא מאפשרת לדברים הפשוטים והיפים להתקיים בכבוד. הקישור לאתר של החווה הוא:
http://www.joanembery.com/index.php

אחר נסענו לביקור במרכז האיסלמי של סן דיאגו. בתחילת הסיור בני נוער מוסלמים הדריכו אותנו בביקור בבית שהוא מכיל מסגד גדול ובית ספר וספרייה ואחר הם ענו על שאלותינו ולבסוף השייח טאהא הסביר שוב את עקרונות האיסלם שעיקרם נשמע ונעשה ולא נתווכח. הוא דיבר על הגיהד האישי של כל מוסלמי שצריך לשאול את עצמו האם התנהג כראוי למוסלמי? האם ריסן עצמו כראוי היום? האם תרם לחברה מספיק היום? האישיות והשקט והחכמה של השייח טאהא מאוד כובשת. מנהיג אמיתי.
אחר הגענו לבית הפדרציה המאוחדת היהודית ושם הקשבנו לפאנל של אנשים מיוחדים ומעניינים שדברו על מנהיגות בתוך קבוצות מיעוטים.( יהודים, הומוסקסואליים, לאסביות, אפרו אמריקאנים, בעלי הון) השיחה נסבה על אמינות על שירות לציבור על רגישות על היכולת לוותר על רעיונות מיוחדים שעולים למען הציבור, על מנהיגות בעידן הדיגיטאלי . החניכים הקשיבו קשב רב. מיעוטם היו עייפים וקשה היה להם להשתתף בשיחה. סקוט סילברמן שהשתתף הפאנל והוא אביה של גרייסי הוא חלוץ ומלא רעיונות והוא מונע כדי לעשות את הדברים אחרת .הוא שלח לנו דיווח על הפרויקט שלו : הזדמנות שנייה בכתובת הבאה:
http://www.sdnews.com/vnews/display.v/ART/2008/08/30/48b900e0c7aa8
בערב הגענו למרכז היהודי ושם שמענו הרצאה מפי אדם ששמו עזים קמיסה שבנו יחידו נרצח סתם, על המהפך שעבר להחליף את רגשות הנקמה בחמלה בהבנת הזולת בקשר שיצר עם רוצח בנו . השיחה הייתה מרתקת ומעוררת מחשבות.כתובת האתר של עזים
http://www.azimkhamisa.com/

ישנתי בשק שינה בחדר הספרייה עד שנרדמתי חשבתי על השאלות הבאות:
א. ראינו דוגמאות שונות של מנהיגים ביום הזה , מנהיגות טבעית, מנהיגות מתוך צער, מנהיגות דתית מנהיגות "להצלת העולם" מנהיגות של מיעוטים וחשבתי על האלה מה באמת הופך אדם למנהיג? המכנה המשותף לאנשים השונים שפגשנו היום שהם היו אמיתיים, ועסקו במה שחשוב להם באמת.
ב. הרעיון של לזרוע זרעים מהטבע במקומות שהאדם חירב כבש את ליבי. איפה אפשר לבצע זאת בארץ? האם הנגב מקום מתאים לכך?
ג. למה האיסלם לא מצליח להביא לידיעת הציבור tת הקטע האנושי והמתחשב שבו? למה אינו מנסה להנחיל את הג'יהד האישי לכל אוכלוסיית העולם? התאפקות אישית קיימת לפחות היהדות ובנצרות.
ד. פעילות למען הקהילה. מי מוכן לתת דוגמאות לחשיבותה?
ה. היכולת להפוך אסון אישי כבד לקרקע לצמיחה אישית ושל "האויב שלך" היש משהו יותר נעלה מזה?
זה היה אחד הימים המרתקים במסע 2008
קטעי וידאו

http://www.youtube.com/watch?v=5raFA3dK4l4&feature=user

http://www.youtube.com/watch?v=RMJahdCgBVM

http://www.youtube.com/watch?v=brl1NpIbwBY&feature=user

תהנו

ויותר חשוב כתבו הערות משהו לדעת מה אתם חושבים על השאלות שעולות מהפרוייקט

איציק

יום שלישי, 2 בספטמבר 2008

יום ראשון בשבוע - סן דיאגו 13.7.08

יום ראשון בשבוע
הוזמנו לבקר בתפילת יום ראשון בכנסיה של אפרו-אמריקאים בסן דיאגו, כבר שירדנו מהאוטו הצהוב שורה של בנות קיבלו אותנו בלחיצות ידיים ובברכת ברוכים הבאים, נכנסנו לכנסיה סימנו לנו מקומות של כבוד . במשך כל התפילה שרו ורקדו והודו לאלוהים ונשאו דרשות וביקשו תרומות וברכו אותנו על שהסכמנו להיות אורחים שלהם. מי שהסתכל על קהל המתפללים ראה אנשים לבושים במיטב בגדיהם קורנים מאושר ושמחה, שהם נחלת יום ראשון בכנסיה. אחרי התפילה הזמינו אותנו לארוחת צהריים וניכר הי שהם יוצאים מגדרם לארח אותנו. חוויה של פעם בחיים. לפני שעלינו לאוטובוס הסתכלתי סביב וראיתי שהיא ממוקמת ברובע מגורים לא של אנשים עשירים. אחר מיהרנו לאצטדיון QUALCOMM לחזות במשחק בסבול. קבלנו כרטיסים במקום מעולה שבו היינו קרובים מאוד לשחקנים ויכולנו לעקוב אחריו , ביציע שלנו קיבלנו במהלך המשחק גם אוכל אמריקאי טיפוסי המבורגר, קטשופ, מיונז, קולה, בוטנים ופירות. שוב מצאנו את עצמנו אוכלים ונהנים. החניכים האמריקאים הסבירו את המשחק לשאר החניכים. ישבו איתנו גם בני נוער אמריקאים מוסלמים אותם אנו אמורים לבקר למחרת היום במסגד שלהם.
משחק בסבול הוא כנראה חוויה אמריקאית אמיתית, האצטדיון הענק היה כמעט מלא, באחד היציעים ישבו חיילים במדים וצפו במשחק, תגובות הקהל לקורה במגרש היו קולניות ובזמן.
אחר נסענו לבלבואה פארק לזמן גיטלי ושם ערכנו שיחה בקבוצות על אמונה ודת וכבוד הדדי, וסובלנות וראינו כמה גם בתוך הקבוצה שלנו אנו שונים זה מזה בעוצמת אמונתנו, וביחס הסובלני שאנו מגלים אחד לשני.
בערב הגענו לבית הקהילה היהודית שם אנו ישנו את שאר הלילות שנותרו בסן דיאגו, הבית מציע פעילות ענפה למבוגרים וילדים מהקהילה ומהאזור והוא משופע במתקנים כמו חדר כושר ובריכה ומגרשים למשחקי כדור. בערב הבנים לחוד והבנות בתורם רחצו בבריכה.
השאלות ששאלתי את עצמי בסוף אותו יום
א. מה באמת תפקיד הדת בחיי האנשים? מצד אחד ראינו היום את הדת ביופייה אך אני יודע גם שהפשעים הכי גדולים בהיסטוריה נעשו בשם הדת.
ב. ביקרנו בקהילה האפרו אמריקאית וראינו אותה בחגה ובחיי היום יום שלה והנה היא גם מציעה את ברק אובמה כמועמד לנשיאות ? האין פה הצצה לחלום האמריקאי? קבלה ושיוויון ודרך מאוד ארוכה
ג. מה מעניין במשחק הבייסבול? האם לא אמריקאי שהתחנך על כדורגל יכול להבין זאת?
ד. חשיבות של השתייכות לקהילה – באמת איזה כוח זה נותן לנו?
מחכה להתייחסות לשאלות
תהנו
קטעי וידאו מהיום הזה
ביקור בכנסיה האפרו-אמריקאית

משחק BASE BALL

http://www.youtube.com/watch?v=g1vhWaPSUpk

JITLI TIME

http://www.youtube.com/watch?v=9s26ztF0gUc

תמונות מהיום הזה

http://www.youtube.com/watch?v=y-Gn5KPnexM

תהנו והכי חשוב תגיבו תעירו תציען תנו סימן חיים שהבלוג הזה חשוב לכם

איציק

יום שני, 25 באוגוסט 2008

סיפורי גיטלי מתחת לכוכבים

את בוקר השבת בסן דיאגו ביליתי עם עבדאלה בסיור על חוף הים בגוייה, שם פגשנו באריות ים ציפורי ים,שחפים, סנאים, והרבה בני אדם רצים לאורך החוף. המודעות בארה"ב על שמירת הטבע ונתינה לחיות את המרחב שלהם מאוד מרשימה רק במסורת כזאת יכלו להתפתח הסרטים המצוירים על החיות. זה היה טבעי לי שבאותו ערב נישן בחוץ על חוף הים של האוקיינוס השקט בחלקת אדמה ששייכת למשפחת גייקובס.
פעמיים במשך המסע ישנו בחוץ על האדמה. פעם בסן דיאגו ופעם בנגב בישראל. השינה על האדמה לדור שלי נראית טבעית וחלק מאהבת הארץ. החניכים לא התלוננו אך לא נראה שתחושה זו ברורה מאליה.
משפחת גייקובס המארחת דאגה לכול מה שצריך: ארוחת ערב , גנראטור לתאורה, שירותים , ארוחת בוקר.
אחרי שהתאספנו מהאירוח בבתים, ערכנו הבדלה ביחד עם ההורים של חניכי סן דיאגו ויותר מאוחר הופיעו לפנינו צמד נגנים במוסיקה אוריינטלית מיוחדת. צלילי הגיטרות והתוף היו ערבים לאוזן. החניכים רקדו ושרו עייפים אך מרוצים נכנסו לשקי השינה ללינה בצינת הלילה. בבוקר התארגנו ליום פעילות עמוס נוסף.
השאלות ששאלתי את עצמי: א. מה מיוחד בחנוך האמריקאי שמכבד כל כך את הטבע? האם זה קורה גם כאשר מדובר בפיתוח וכסף?
ב. האם השינה בחוץ מתחת לכיפת השמים יוצרת קירבה בין בני האדם בין האדם והאדמה בין האדם והטבע?
ג. האם יש משהו יותר מרגיע מלהסתכל על הים על האוקיינוס ולהקשיב לקול של גלי הים?
איציק

כתובת ביו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=75zLyC8B--U

ביו-טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=dKWLyzBK65w

בבקשב בבקשה תכתבו הערות, את דעתכם ובכלל

תהנו איציק

יום רביעי, 13 באוגוסט 2008

מגבול מקסיקו ארה"ב לכניסת השבת

היום התחיל בנסיעה לגבול מקסיקו ארה"ב. בעצם סן דיאגו היא עיר השוכנת ליד הגבול. חצי שעה הוא זמן הנסיעה מהעיר לגבול. ירדנו מהאוטובוס הצהוב ופתאום ראינו את הגדר שמציינת את הגבול, את האנשים מעבר לגבול, את העיר טיחואנה. פגשנו את אנריקו מורנס שסיפר על משפחתו שמוצאה ממקסיקו ועל פועלו למען המהגרים הבלתי חוקיים ממקסיקו שחוצים כל יום כל שעה את הגבול הארוך בין מקסיקו לארה"ב. לא ידעתי שכל איזור סן דיאגו היה שייך בעבר למקסיקו, לא ידעתי שיש עוד גבולות בעולם שבהם גדר מפרידה בין המדינות, קשה היה לראות את משמר הגבול האמריקאי עם נשק בהיכון לכיוון הגדר, פתאום לפנינו התכנסה קבוצה של צעירים, חציים יש בצד האמריקאי וחצים בצד המקסיקני ושם הם ערכו דיון על מצבו של החוף המשותף לרגלי האוקיינוס השקט, איך לשמר אותו איך לשמור אותו נקי,לשאלותינו הם הסבירו שזוהי הדרך הקלה ביותר להם להיפגש, ולקדם את הנושאים האקולוגיים המשותפים. אחר ערכנו דיון בקבוצות עם החניכים על הגדר שראינו וקשה היה לא להתייחס לגדר ההפרדה בישראל.
אחר הגענו לאתר היסטורי של סן דיאגו האתר הלאומי ע"ש קברילו , ספן ספרדי שנחת כאן בחוף וכבש את סן דיאגו תוך נישול הילידים תושבי המקום מאדמותיהם. המקום הוא נקודת נוף מהממת, כל המפרץ והעיר פרושים לפנינו. שומר הנקודה סיפר לנו על המקום ועל תפקידו והעניק לנו סיכה למזכרת.
את ארוחת הצהרים אכלנו בעיר העתיקה של סן דיאגו ליד בית הכנסת הראשון בעיר. זו הייתה ארוחה מקסיקנית עם טעמים חדשים אך טובים.
מכיוון שהיום היה יום ששי בשבוע, הקבוצה הבדואית מלקיה ושגב שלום הסבירה לנו על מהות התפילה המוסלמית והדגימה לנו תפילה כזאת. ואחר ענו לשאלות החניכים. השאלה שהטרידה אותי היתה לגבי ציון יום ההולדת אצל המוסלמים הם נעשה לפי הלוח המוסלמי או לפי הלוח האזרחי, כי השנה המוסלמית קצרה יותר ב11 יום. התשובה שקיבלתי שבאיסלם תאריך ההולדת לא חשוב כמו בתרבויות האחרות בדרך כלל הוא אינו יום של חגיגות אך גם המוסלמים סופרים לפי לוח השנה האזרחי.
אחר התחלקנו לזוגות לפי הדתות, יהודי עם מוסלמי וכל אחד סיפר לחברו על עצמו על משפחתו על חלומותיו.
לקראת ערב הגענו לביה"כ "בית עם" קונסרווטיבי, היה נחמד לראות את החניכים לבושים חגיגית, את כולם עם כיפה על הראש. אבי מסן דיאגו הסביר לנו על תפילת יום ששי ואחר השתתפנו בתפילה עם הקהילה שהייתה מלווה בכלי נגינה חשמליים וזמרת שהלהיבה את קהל המתפללים.
בכניסה לביה"כ הוקם קיר זיכרון לבתי הכנסת שהיו באירופה לפני מלחמת העולם השנייה, קיר המשחזר בית כנסת עתיק מהונגריה, מרשים ומעורר מחשבות.
הוזמנו לארוחת הערב של יום ששי אצל משפחת ברמן ההורים של אמי. בתוך בית מ"הסרטים" הוגשה לנו ארוחה טעימה במיוחד, קבלת הפנים של המשפחה הייתה חמה ונותנת, באמת אירוח טיפוסי יהודי למופת. החניכים נסעו שוב למשפחות והצוות לשבת שלו.
השאלות שעלו בעקבות היום הזה: א. המשמעויות הרבות של המושג גבול, הפרדה או איחוד, היחסיות של המושג, גבול משתנה, הגבול האישי שלי האם בתוך האוטובוס הצהוב שנסענו היו גבולות? איזה? בין מי למי האם חלקם נפלו? גבול אישי, גבול תרבותי?
ב. ההיסטוריה האמריקאית יחסית קצרה , 300 שנה האם זוהי הסיבה שהם משמרים אותה ומפתחים אותה כל כך?
ג. הדומה והשונה בין הדתות השונות האם זה לא הבסיס לדו קיום?
ד. למה אין מוסלמים קונסרווטיבים או רפורמים?
ה. היופי שבשבת, האם הרב גווניות בשמירת השבת הוא זה שהופך אותה למיוחדת?
תהנו
סרטים המתארים את היום הזה
היום השני גבול מקסיקו ארה"ב

http://www.youtube.com/watch?v=x0vrZVZD1yw






היום השני Cabrillo national monument

http://www.youtube.com/watch?v=Oe9H62T2cuE





היום השני מספרים על האיסלם ומדברים אחד עם השני

http://www.youtube.com/watch?v=K_io3n9Hdag




היום השני - שבת

http://www.youtube.com/watch?v=K2Qk4iWRnv4




מדברים אחד עם השני מצגת של תמונות

http://www.youtube.com/watch?v=WpghfuilxO8


תהנו

איציק

יום ראשון, 10 באוגוסט 2008

תל אביב לוס אנגלס סן דיאגו היום הראשון של המסע 10.7.08

ת"א לוס אנגלס סן דיאגו
10.7.08 היום הארוך ביותר

טקס הפתיחה של מסע הקיץ
המראה משדה התעופה בן גוריון חניית ביניים בניו יורק נחיתה בלוס אנגלס.
בדרך שואל אותי אחד הנערים הבדואים "זה באמת שנגיע להוליווד?" רוצה לומר אני לא קולט מה עובר עלי רוצה לומר חלום, אולי חלום שמתגשם.
קבלת הפנים בלוס אנגלס של הקבוצה האמריקאית הייתה מרגשת. בזכות ההכנה והטכנולוגיה כאילו אנו מכירים כבר מזמן.
המסע התחיל בארוחת צהרים אמריקאית "המבורגר וקולה" ובסיור בהוליווד, שמות ששמענו עליהם או ראינו בטלוויזיה הפכו למציאות.
את הסיור הראשון הדריכה הקבוצה מסן דיאגו בלב של הוליווד אולם התיאטרון הסיני, אולם חלוקת האוסקר, והרבה שחקני רחוב מחופשים ל"גיבורי התרבות" שמבקשים מעט התייחסות וכסף.
בזמן שחיכנו עד שכולם יגיעו לאוטובוס , הנערים מיד התארגנו למשחקי ספורט. ספורט שפה בין לאומית.
משם נסענו לסטודיו של זקלין לרקוד "ביו-דאנס" היה שיתוף פעולה מלא של הנערים והנערות. זה סוג של ריקוד שבו מתחברים לרגש ולנשמה ובו כל רוקד מבטא את עצמו ואת יחסו לחבריו ולסביבה. אני אישית לא רציתי לוותר על הריקוד וכן רקדתי כאשר מצלמת הוידאו פעלה.
אמנות – עוד שפה בין לאומית ומגשרת. התחושה שלי אחרי הסדנא הייתה נפלאה – הסתכלתי על הנוער כולם חייכו .
אחר נסענו לגן ציבורי בעיר ושם נערך טקס הפתיחה למסע. כל קבוצה טרחה והכינה מופע ומתנות. הקבוצות מסן דיאגו ושער הנגב הכינו את המתנות בעצמם, הקבוצות מלקיה ושגב קנו מתנות מאפיינות אך ניכר שהושקעה מחשבה מה להביא כדי למחיש את רוח גיטלי.
אחרי הטקס נסענו לסן דיאגו. הורי הקבוצה מסן דיאגו כבר חיכו לנערים ולקחו אותם לביתם לאירוח . ההתרגשות הייתה רבה.
הנערים נסעו השתרר פתאום שקט. והעייפות של היום הארוך השתלטה עלי.
השאלות שעלו בראשי בעת כתיבת הבלוג . א. הנסיעה מישראל לקליפורניה – חצי כדור הארץ האם ההתחככות במה שרואים בסרטים תאפשר לנוסע להבין שאכן הוא נמצא במקום אחר? ב. למרות המעט שראינו האם הוליווד היא מודל לחיקוי?
סדנת ריקוד ל"שבירת הקרח" – ביודאנס – א. מדוע גורם העיסוק באמנות בכלל וריקוד בפרט ליצירת קשר בין אנשים מתרבויות שונות? ב. האם הריקוד ששם דגש על הפנימיות של הרוקד יש לו משמעות מיוחדת ביצירת קשר בין אנשים מתרבויות שונות?
אשמח לתגובותיכם. אשמח שתשתפו אותנו המשתתפים מה הרגשתם ועל מה חשבתם ביום הראשון של המסע?
צילמתי הרבה, וזה הזמן לראות את התוצאות: מספר תמונות מייצגות וסרטי וידאו לאווירה ולמזכרת.
לכל קובץ של סרט יש שתי כתובות ביוטיוב ובאתר שלי. כולם מוזמנים לצפות ולהגיב.
1. תקציר של היום הראשון כולו על כל אירועיו


http://www.youtube.com/watch?v=MQf7Om_6XJ8&feature=user


http://ceti.macam.ac.il/FileManager/Users/49/blog2008/2008summertripfirstdaypart3.wmv

2. היום הראשון - הוליווד

http://www.youtube.com/watch?v=nfIf7cKA3Hw&feature=user



http://ceti.macam.ac.il/FileManager/Users/49/blog2008/SUMMERTRIP2008FIRSTDAYPART1.wmv

3. היום הראשון - ביודאנס


http://www.youtube.com/watch?v=iweHg5aqRcY&feature=user

http://ceti.macam.ac.il/FileManager/Users/49/blog2008/summertrip2008firtdaypart2.wmv

4. היום הראשון - טקס הפתיחה של המסע

http://www.youtube.com/watch?v=HqmUMKKz98M&feature=user

http://ceti.macam.ac.il/FileManager/Users/49/blog2008/ahahimbrothersopeningceremony.wmv

5. טקס הפתיחה של המסע – המופע של הקבוצה משער הנגב.

http://www.youtube.com/watch?v=kBNnFQoVhCk&feature=user

http://ceti.macam.ac.il/FileManager/Users/49/blog2008/shaarhanegevopenceremony.wmv

6. טקס הפתיחה של המסע – המופע של הקבוצה משגב שלום

http://www.youtube.com/watch?v=R8v6dBOSFBM&feature=user

http://ceti.macam.ac.il/FileManager/Users/49/blog2008/segevshalomopeningceremony.wmv

7. טקס הפתיחה של המסע – המופע של הקבוצה מלקייה.


http://www.youtube.com/watch?v=0tbkKDyhUus&feature=user

http://ceti.macam.ac.il/FileManager/Users/49/blog2008/laquiaopenceremony.wmv

8. טקס הפתיחה של המסע – המופע של הקבוצה מסן דיאגו


http://www.youtube.com/watch?v=dsRK1e5FLG4&feature=user

http://ceti.macam.ac.il/FileManager/Users/49/blog2008/sandiegoopeningceremony.wmv

9. טקס הפתיחה של המסע – All together now


http://www.youtube.com/watch?v=RuqompMdG0k&feature=user

http://ceti.macam.ac.il/FileManager/Users/49/blog2008/alltogethernowopenceremony.wmv

10. טקס הפתיחה של המסע – אחים אחים



http://www.youtube.com/watch?v=HqmUMKKz98M&feature=user

http://ceti.macam.ac.il/FileManager/Users/49/blog2008/ahahimbrothersopeningceremony.wmv

המתנה בנתב"ג

בתוך המטוס
באוטובוס בלוס אנגלס
הוליווד

הוליווד
טקס הפתיחה
תיהנו
איציק















יום רביעי, 6 באוגוסט 2008

פרויקט - דו קיום גיטליJITLI CO-EXISTENCE PROJECT




שלום לכולם
לא עדכני כמעט חודש את הבלוג מכיוון שהשתתפתי בפרויקט דו קיום יהודי מוסלמי עליו אכתוב בהמשך.
אני רוצה לציין שברשומה אולמרט תרחישים אפשריים. הפעם אחד הניחושים היה נכון בקטגוריה עתיד אפשרי תסריט ג'. שווה לקרוא רשומה זאת שוב.

אני שותף לפרויקט העוסק בדו-קיום בין יהודים וערבים, בפרויקט שאני שותף בו שנקרא גיטלי (JITLI=JACOBS INTERNATIONAL TEEN LEADERSHIP INSTITUTE), בין בני נוער יהודים מישראל וארה"ב לבני נוער בדואים מהנגב. את הפרויקט מממנת משפחת גייקובס מסן דיאגו ארה"ב. מדובר בקבוצה של 40 בני נוער מארבע קהילות : שגב שלום ולקייה שבנגב, שער הנגב וסן דיאגו ארה"ב, כל קהילה מונה 10 בני נוער שבמהלך כיתה י"א עוברת הכנה למסע קיץ משותף חובק עולם ומאתגר. מספר הבנים שווה למספר הבנות ,המסע מאופיין בשוויון בין המשתתפים ונקודת זינוק זהות.
המסע החל בסן-דיאגו קליפורניה משם לספרד – גרנדה, קורדובה, טולדו, ואז ישראל ירושלים והנגב.
הנערים והנערות היו מקסימים מלאי התפעלות וסקרנות והיו מוכנים לדון בשאלות הרבות שהמסע הזה הציב לפניהם.
שאלות שעלו לדיון: א. מהי הזהות שלי? יהודי או ישראלי ? יהודי או אמריקאי ? מוסלמי פלסטינאי ישראלי בדואי? מה הסדר האישי שלי?
ב. קדמה מול מסורת, דת מול מסורת, (ביקרנו בבתי כנסת במסגדים ובכנסיות ומצאנו הרבה מאחד בין הדתות האלה).
ג. נערים ונערות השונים בתרבותם ודתם מה המשותף ומה השונה? האם יש אפשרות לבנות גשרים?
ד. מהי התחושה לחוות אירועים היסטוריים במקום בו התרחשו?
ה. מה התרומה של מסע כזה שנערך כבר 9 שנים לקידום מירקם היחסים יהודים בדואים בנגב?

אני אסיים רשומה זו בדעתי על ההבדלים התרבותיים בין הקבוצות, שעליהם עלינו לגשר.
הנוער האמריקאי מעורב מורגש קולני יש לו תמיד מה להגיד יודע את הגבולות בין המותר לאסור.
הנוער הבדואי רגיש שקט גאה במסורתו ושומר עליה ככל שניתן. במהלך המסע תמיד ניגשו אלי נערים בדואים ושאלו אם אני זקוק לעזרה , לסחוב תרמיל, לצלם, ועוד. רובם אמרו את דעתם אם היא תאמה לדת והמסורת אך היו גם כאלה שאמרו באומץ את דעתם שהייתה מנוגדת למקובל.
הנוער הישראלי חושב, רגיש, יש לו מה לומר מגן על כל מה שישראל מייצגת. לעיתים מתבלבל ולא יודע את גבולות ההתנהגות. יש אחריות קולקטיבית ויש עמידה על "הזכויות".
ברשומה הבאה אתאר ביתר פירוט את המסע והשאלות שעלו מהביקור במקומות השונים.
אשמח לתגובות ושאלות על הפרויקט.
ITZIK KOREN

יום שלישי, 8 ביולי 2008

לתת ולקבל

כתבה לי קוראת לרשומה האחרונה שלי "לתת לאחרים זה גם לתת לעצמך. אולי אפילו יותר ממה שאתה נותן החיים הם הד איך שתיתן, ככה אתה תקבל. ח"ח וישר כוח :-)
תגובה זו הביאה אותי לכתוב את הרשומה הבאה.
הקדמה א': אני ואשתי שכל אחד הגיע מבית אחר וממקום גיאוגראפי אחר התחנכנו לתת מבלי להתחשבן.
הקדמה ב: פעם שבקיבוץ שהייתה חתונה כל הקיבוץ היה מוזמן והאירוע היה שייך לכל הקיבוץ, היום שהקיבוץ מופרט, מזמין הזוג את חברי הקיבוץ לסוף החתונה לכוס קפה ועוגה ולאיחולים. נשאר הנוהג לבקש מהחברות לאפות עוגה משובחת לחתונה ההוצאות על חשבון הזוג.
אני עובד בעיר הגדולה וכל יום נוסע 40 דקות לעבודה, האוטו תמיד מלא בחברים שאוהבים לנסוע איתי כי אני מביא כל חבר למחוז חפצו, וכך בנסיעה תמיד מתפתח דיון על ענייני היום.
באותו יום התפתח דיון עם צריך לאפות עוגה לחתונה או שגם מנהג זה יעבור מהעולם. הופתעתי לשמוע התנגדות למעשה מסיבות של צביעות, הקיבוץ כבר לא מה שהיה פעם, ואני ביני לבין עצמי חשבתי שכול מה שאני עושה הוא לא למעני אלא למען ילדי שיראו יפנימו וע"י הנתינה גם הם יהפכו לאנשים יותר מאושרים.
לתת לאחרים זה גם לתת לעצמך, אספר על שלושה מקרים, אולי חסרי ערך, אבל עם הרבה משמעות.
מקרה ראשון: נסעתי עם רכב בכביש החוף, ביו אשדוד לאשקלון שמתי לב שהמכוניות מאותות לי באופן מוגזם. עצרתי בצד הדרך ירדתי מהמכונית והנה הגלגל מפונצ'ר. עמדתי לרגע אובד עצות, מזמן לא החלפתי גלגל, לא התעדכנתי איפה הכלים הדרושים. עוד אני מתכנן מה לעשות עצר לידי מערבל ביטון, הנהג שהוא תושב קריית גת וממוצא הודי, הציע את עזרתו, תוך שלוש דקות הגלגל הוחלף, "ראיתי שאתה זקוק לעזרה" אמר שעלה למערבל ונעלם. אפילו תודה כמו שצריך לא אפשר לי לומר לו. אז זוהי ההזדמנות. תודה ואני לא שוכח.
מקרה שני: כאמור גם אשתי עוזרת ללא חשבון, יום אחד הגיעה תושבת של הקיבוץ שבקשה להודות לה ולא מצאה דרך, לקחה את ערימת הכביסה שחיכתה לגיהוץ והחזירה אותה בערב מגוהצת ומקופלת. זאת הייתה דרך מקורית להגיד תודה.
מקרה שלישי מהחודש האחרון: היינו בנסיעה בירושלים, טעיתי בדרך, נכנסתי עם האוטו לדרך צדדית בכוונה לחזור לנקודת המוצא, והכביש עמוס ואף רכב לא עוצר כדי תת לי לעבור, פתאום אחרי דקות ארוכות עוצר רכב ועושה לי סימן לנסוע, חלפתי על פני הנהג במהירות הודיתי לו בסימן יד ובהתרגשות התחלתי לחזור לנקודת המוצא. אני אומר לאשתי שיש לי רושם שהנהג שעצר ונתן לי לעבור הכיר אותי. פתאום הטלפון מצלצל ומזדהה בחור חבר גרעין שעשה את שירותו בקיבוץ והיה נוהג לאכול אצלנו מדי פעם ארוחת ערב. הוא זהה אותי ואפשר לי להשתלב בנסיעה.



יום שני, 30 ביוני 2008

לתת

אבא היה איש אחדות העבודה. ב8.5.1945 ביום הולדתו ה-19 הסתיימה מלחמת העולם השנייה. תלאותיו הקשים של אבא במלחמה עיצבו את דעתו וסדר העדיפויות שלו, מה חשוב יותר ומה חשוב פחות בחיים. אבא היה סוציאליסט אמיתי עד יום מותו.
אני גדלתי ברקע הזה. העיתון "למרחב" פתח בבית הורי את הבוקר. סיפורים על מאבקי עובדים ומשכורת ראויה העסיקו מאוד את אבא. עם הרקע הזה, בתקופה שבה חלמתי על עתידי, החלטתי לעצמי שאם פעם אהיה עשיר אדע לשים גבולות לצרכים שלי ושל משפחתי ואת השאר אתרום לצרכי החברה. לא הפכתי עשיר אני חבר קיבוץ עד היום.
כחבר קיבוץ שהוא עדין שיתופי, כל החברים מכניסים את משכורתם לקיבוץ ומקבלים תקציב שווה. לי אישית אין בעיה שהתמורה שאני מקבל מהקיבוץ שכיום היא נמוכה מהמשכורת שאני מכניס לקיבוץ. כך אני מיישם את החלטתי מפעם, קשה לי רק המצב שיש לי צרכים מיוחדים ואין אוזן קשבת בקיבוצי. ( זה נושא לרשומה נוספת).
בתקופה האחרונה אני מתחכך עם שני "גופים" שיש להם הרבה כסף וכל אחד מתייחס אחרת להשקעה כספית "מהעודפים" הרבים לחברה.
הקיבוץ שלי שיש לו עודפים רבים, לא משכיל להפריש כמה אחוזים מרווחיו לטובת החברה, לצערי גם לא לטובת חבריו, אוגר את הכסף לעת צרה שלא תבוא. קיבוץ שכן שנמצא במצב טוב יותר מקיבוצי, הקים יחידה שמטרתה לעודד התנדבות ותורם כספים לפרויקטים חברתיים כמו קליטת עליה, תמיכה בנזקקים ועוד.
באופן מקרי נתבקשתי להשתתף בפרויקט דו קיום שממנת אותו משפחה יהודית מסן דיאגו ארה"ב. כך התוודעתי להתנהגות נדיבה של משפחה שיכולה ונותנת.
המשפחה משקיעה רבע מיליון דולר כל שנה בפרויקט של קירוב לבבות בין נוער יהודי, ערבי בדואי, ויהודי אמריקאי ששיאו מסע של שלושה שבועות בסן דיאגו ארה"ב, ספרד וישראל. כל נערה ונער שנכנסים לפרויקט יוצאים ממנו אחרים בדעותיהם ובתחושותיהם. כל זה מתוך אמונה של המשפחה שקירוב לבבות בין יהודים ובדואים בנגב, יביא לפריחת הנגב. (פרויקט JITLI)
למשך שלושת שבועות המסע, מצטרפים בעל הממון ואשתו , מתפנים מכל עיסוקיהם, והם כחלק אינטגראלי בין הנערים והמלווים. מתוך כך פתחו לפנינו את ביתם הלא צנוע, ובכף היו מוכנים להעמיד אותו לרשות הכלל. בנוסף תרומתם לענייני החינוך בעיר בה הם גרים הם מעל ומעבר למצופה. הם איגדו אנשי תעשיה וחינוך ובנו תפיסה חינוכית המתאימה למאה ה21 , HIGH TECH HIGH ומה שהתחיל עם בית ספר אחד בשנת 2000 היום כבר יש 6 בתי ספר שמלמדים לפי התפיסה החינוכית שפותחה, ומורים מכל רחבי ארה"ב מגיעים לראות את "הנס". קבוצת מורים מישראל הגיעה במימון המשפחה ללמוד בבתי הספר המיוחדים האלה. לראות תלמידים שאוהבים ללמוד, אוהבים את בית ספרם, מפתחים מיומנויות מתאימות, האוניברסיטאות והקולג'ים בעיר "חוטפים" את בוגרי בתי הספר האלה.
האנשים היקרים האלה שתורמים הרבה מממונם, לא מבקשים דבר, אמנם שמם מונצח בפרויקטים השונים וזהו.
אני מודה כאדם שאוהב לתת בעיקר מעצמו, כי זה מה שיש לי, הרגשתי מוזר להיות בצד המקבל. אך מקבל כדי שאוכל בעצמי לתת יותר לחברה, ללא תמורה נוספת. כך אני מיישם את חלומי מפעם.
איציק קורן

יום שישי, 20 ביוני 2008

אולמרט , מה יהיה???

אהוד אולמרט - תרחישים אפשריים
לפני הבחירות האחרונות ניסיתי לחזות את העתיד לגבי מפלגת העבודה ועמיר פרץ, לפי הנתונים שהתפרסמו בעיתונות ולפי המודל של דר' דוד פסיג העוסק בחיזוי העתיד. (
http://www.passig.com ). אז כתבתי שעתיד סביר יהיה שמפלגת העבודה תזכה בעשרים חברי כנסת ותהיה כינור שני בתזמורת העתידית שתנהיג את המדינה. עתיד אפשרי מתרחש תסריט שבו הציבור משתכנע בצורך של סדר יום חברתי ומפלגת העבודה זוכה. עתיד פרוע אמיר פרץ מוותר על האפשרות להיות ראש ממשלה ולוקח על עצמו להיות מוביל חברתי . עתיד רצוי מפלגת העבודה מנצחת בבחירות ומובילה את המדינה. המציאות עולה על כל דמיון ואמיר פרץ הפך להיות שר ביטחון וההמשך ידוע.
עם התובנות האלה אני מנסה "להשתעשע" בעתידו של אהוד אולמרט
אני יודע עליו שהוא חכם וערמומי,לא יודע להפסיד, שאימץ לעצמו תפקוד של אלוהים – הכול מותר לו ואינו יודע לקבל ביקורת (גם אלוהים עושה מעשים רעים). מנתונים אלה העתיד הרצוי הוא שאולמרט יכנס לנבצרות ויאפשר להנהיג את המדינה לאנשים נקיי כפים וברי לבב. עתיד סביר הוא שאולמרט ילחם על חייו, ימשיך לעשות מניפולציות להרוויח זמן,כל שבוע יכריז על מהלך מדיני מפתיע, יתבסס על חולשת שותפיו הקואליציוניים שבאמת אינם רוצים בחירות, ידרוש חברות מחברי הכנסת בקדימה כלומר שלא יבצעו שום מהלך כל עוד הוא "חי", ינצל את המסורבלות של המערכת המשפטית כדי להוכיח שבמעטפות שקיבל לא היו אלפיים דולר אלא 20 דולר. ובסוף "יגורש" בבושת פנים שאנו אזרחי המדינה משלמים תרתי משמע על ההתנהלות הכושלת של המדינה ואת הוצאות עורכי הדין.
עתיד אפשרי הוא עתיד שבנוי על המציאות אך את סוף הסיפור כותב תסריטאי.
תסריט א': כמו עו"ד מסר יבינו חברי הכנסת של קדימה, ויבינו שאר חברי הכנסת שאולמרט הוא נטל, וידיחו אותו מתפקידו.
תסריט ב': המערכת המשפטית והיועץ המשפטי לממשלה מר' מזוז יחליטו שטובת עם ישראל חשובה מהפגיעה באולמרט על מעשים לא חוקיים או לא מוסריים שעשה ואז על מעשה קטן ערך אך מוכח ללא עוררין יגישו נגדו כתב אישום ויגרמו להתפטרותו.
תסריט ג' : אולמרט הנבון מבין שהפתרון הטוב ביותר למצבו המסובך הוא להתפטר ולהציב את טובת המדינה לפני טובתו האישית.
תסריט רביעי : אחרי מהלך דרמתי כמו החזרת כל השבויים מלבנון ומהרצועה, אולמרט יכריז שסגר מעגל ושזה הרגע הנכון לסיים את תפקידו.
עתיד פרוע: יוצא מנקודת ההנחה, שצריך לחשוב דווקא על התסריטים הבלתי הגיוניים שעלולים להתפתח,
אפשרות א' : אולמרט בשידור דרמטי לאומה מבקש סליחה ומבקש עוד זמן כדי שיצליח לסיים את מלאכתו לפני שירד מהבמה. יש לצפות שיתפתח ויכוח בעם, שבסופו לא יסלחו לו.
אפשרות ב': אולמרט היחיד שיודע את כל האמת פונה לנשיא פרס ומשכנע אותו שעם פרשתו הקרובה יעניק לו הנשיא חנינה גורפת על כל החקירות נגדו ( חסינות לכל חייו) . פרס משתכנע ( די בקלות), אולמרט מתפטר ופרס מכריז על חנינה.
אפשרות ג' : אולמרט מתפרע , כל שבוע משתתף באירוע תקשורתי מעניין: לוחץ יד לאסד הבן, נוסע לסינגפור, נפגש עם מועמר קאדפי, מגדל זקן, חולה שבוע במחלה מסתורית , מפציץ את הכור באירן, מתחיל להתפלל במרכז הרב בירושלים וכו' וכך אין זמן לדבר על שחיטות ואמות מידה מוסריות של מנהגינו.
מכיוון שהמציאות עולה על כל דמיון, נראה לי שמחכה לנו תקופה מעניינת.
איציק


יום שבת, 14 ביוני 2008

שלושה שירים

השבוע מסתיימת שנת הלימודים וזה הזכיר לי שלושה שירים שכתבתי כמורה וסטודנט ואני מפרסם אותם פה.

נורה

שירי המתמטיקה שלי
הם לא חשבון.
שירי הביולוגיה שלי
הם לא תורה.
קולות מוחי אני שומע
רעש מחריש.
על ראשי גינה פורחת
כל השנה.
כבלי עצבי בחורי
גולגולתי,
מתוחים.
הכול רוטט
אני רואה.
מתכונן.
אך רק שהמעגל סגור
הכול זורם.
1978.


מסך

פעם כתבתי שיר תמים,
הקשבתי לעצמי.
היום ביני לבין עצמי,
עומדים
תורות רבות ושונות,
אנשים גדולים וחשובים.
ועדין שירי המתמטיקה שלי הם לא חשבון.
ושירי הביולוגיה שלי הם לא תורה.
והרעש הוא מחריש,
והשקט הוא ההקשר,
והלמידה היא הערעור,
והאנלוגיה היא הרבה,
והמציאות היא שלי.
ועל ראשי גינה פורחת
כל השנה.
ובכל אופן אני מחובר,
ואני רואה.
ומתכונן
ושהמעגל נסגר
אני לוחץ Enter .
1998



חינוך בר קיימא

היום שהנורה כבר דולקת שנים,
והמסך ממשיך להקרין,
ואפילו קבלתי אישור רשמי
מסודר
ומהודר.
אני פתאום מתגעגע,
למה שהיה פעם ונשאר ערכי תמיד.
אני כבר יודע שאספיק לפחות כפול מאבי,
שירי המתמטיקה שלי מוגשים כחשבון לילדי,
ומשירי הביולוגיה שלי נותרה רק האבולוציה,
בגינה שעדין פורחת בראשי מבחינים כבר בקרחות.
אני מצלם, מצייר במילים, מציג ועורך, חורז בונה אתרים.
אני מתגעגע לתמימות של ואהבת לרעך כמוך,
אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך.
היום, עם חיוך ואופטימיות אני פותח דלתות.
2006

יום שבת, 7 ביוני 2008

להשקיע בחינוך בלתי פורמאלי

הרשימה הזאת התפרסמה השבוע בככה זה עלון המועצה האיזורית אשכול.
להשקיע בחינוך בלתי פורמאלי
יש דברים שבית הספר במתכונתו הקיימת אינו יכול לספק, גם אם הוא חדש ומאוחד. זה התחום שבו על החינוך הבלתי פורמאלי להתבטא.
איחוד בתי הספר מציע הזדמנות לרענון החזון החינוכי. בעיקר הבלתי פורמאלי, שקשור פחות לדרישות מגבוה ומטבעו קשוב יותר לקהילה שבתוכה הוא מתקיים. ברור שהתיכון החדש ינהג על פי דרישות משרד החינוך וככזה ימשיך בתעשיית הציונים שבמקרה הטוב תניב בוגרים עם תעודות שיהיו כרטיס טוב ללימודים אקדמיים. אני מקווה שמועצה שלנו רוצים יותר מזה. יש לנו כאן מוסד חינוכי שבו למדו בני. על מה שהם קיבלו שם, לא נכון לדעתי לוותר בשביל שום בית ספר של ציונים ותעודות. מאוד הייתי רוצה לראות את המוסד הזה הופך לציר מרכזי בחזון החינוכי של המועצה, שהחינוך הבלתי פורמאלי הוא נדבך חשוב בתוכו. חזון אשר עד כתיבת שורות אלה לא ראיתי.
אני מקווה שהצוות המתכנן יתמודד באומץ עם אותן בעיות שהתיכונים, בתנאים של היום ובאלה הנראים לעין, לא יכולים לתת להן תשובה. בעידן הטכנולוגי התלמידים זקוקים ליחס אישי וליווי אישי שיעזור וינחה אותם באתגרים של המאה ה-21, לתמיכה רגשית. התלמידים זקוקים למשימות אינטלקטואליות וצריכים להיחשף בצורה בונה לעולם המבוגרים. הם צריכים להיות מעורבים ותורמים לחברה. את כל אלה אפשר להעניק כמעט רק בחינוך הבלתי פורמאלי.
הייתי במהלך חודש פברואר בביקור ברשת בתי ספר בקליפורניה ארה"ב שנקראים HIGH TECH HIGH ושם מתמודדים עם הנושאים שהצגתי כאן בדרך מרשימה בעיקר בדרך שבה לא מפסיקים לחשוב איך לפתור את הבעיות שמציב הזמן הזה למערכת החינוך.
כדי שמערכת החינוך הבלתי פורמאלית תצליח באשכול היא צריכה להיות נגישה וזמינה לכל הנוער. הבסיס להשתתפות בה תהיה אחריותו האישית של כל חניך להשתלב בפעילויות שיוצעו. לפחות בשלב הראשוני היא לא צריכה לכלול לינה במקום (כמו שהיה במוסד החינוכי).
הפעילות הבלתי פורמאלית צריכה להיות מבוססת על עבודה בפרויקטים שהחניכים מעוניינים להיות מעורבים בהם: בחברה, באמנות, בכלכלה, בתקשוב, בספורט וכו'. המחנכים שיעסקו בחינוך הבלתי פורמאלי יוכלו לבחור לעבוד בו מכיוון שיהיה אלטרנטיבי לעבודה בביה"ס.
אין לי ספק אם נבנה את החינוך הבלתי פורמאלי בצורה נכונה ומעניינת לנוער, יהיו גם רבים שירצו להשתתף בו.
איציק קורן

יום שישי, 30 במאי 2008

המסע לפולין - אלטרנטיבה קצת אחרת


המסע לפולין – אלטרנטיבה קצת אחרת

המסעות לפולין היו תשובה לשתיקה הקשה של הניצולים, תשובה לעם הפולני והעולם באמירה "אנחנו פה", אמצעי חשוב לגיבוש הזהות היהודית והישראלית במאה ה-21, לעלות שאלות קיומיות מוסריות לדיון ולסדר היום של הנוער, מוריו, שולחיו, עם ישראל. המסעות בשנים הראשונות היו מרגשים, המסעות בשנים האחרונות בעיתיים וכיום המסע לא מתאפשר לכל תלמיד הרוצה להשתתף בו.
אני דור שני לשואה , הסיפור המשפחתי שלי מתאים לכל ההכללות, שתיקה של שנים וגילוי טפח לדור השלישי. ארבעת ילדי הבוגרים השתתפו במסע לפולין הבן הבכור העדיף את המסע במסגרת התנועה השומר הצעיר כי "ההכנה יותר משמעותית והמסע יותר רציני" מזה של ביה"ס, שנים לאחר מכן השתתף שוב במסע במסגרת קורס מ"פ של הצבא שהיה "שונה, חוויה אחרת" מתקופת ביה"ס. בני השני ויתר על המסע בתקופה בה היה תלמיד , הרגיש שלא יוכל לעמוד רגשית מול הזוועות, בגיל 26 שהיה בשל, לא ויתר והשתתף במסע לפולין, ההיבט המשפחתי בהכנה לקראת המסע הזה היה מרכזי. שתי בנותיי השתתפו במסע במסגרת ביה"ס, כבר אז לא כל התלמידים השתתפו ואנו ההורים הוחתמנו יחד עם התלמידים על תגובות לבעיות התנהגות קשות אם יתגלו בסיור.
אני כאיש שעוסק בחינוך ראיתי במסעות לפולין כמסע ראוי מכיוון שיש בו את העוצמה לחוות את ההיסטוריה את האירועים במקום בו הם התרחשו. כך עוצמת הלמידה היא אחרת בעיקר אם נעשית נכון היא חודרת למוח ולנשמה. היום שהמסע לפולין "נתקל" בבעיות שמפחיתות מערכו האמיתי ולא מתאפשרות לכל תלמיד נשאלת השאלה האם על פני הגלובוס אין עוד מקומות אירועים ששווה לנסוע לשם ולחוות את האירועים במקום שהתרחשו? האם יש מקומות שהמסר שלהם שונה "מבית קברות לעם היהודי" אולי העם היהודי בתפארתו באחד משיאיו? מקום שיכול להתאים לכל אזרחי ישראל יהודים כמוסלמים ? מקום כזה הוא ספרד.
במסגרת פעילות הקשורה לדו קיום ומנהיגות , פרויקט גיטלי ( JITLI – Jacobs International Teen Leadership Institute) קבוצות נוער משותפת יהודית מוסלמית בוגרי כיתה י"א , 80 חניכים מדי שנה, וזוהי השנה התשיעית, מבקרת שבוע בספרד ושבוע בישראל כדי לראות ללמוד לחוות לחוש את היהדות והאיסלם בתקופות הזוהר שלהם בספרד והאפשרויות לדו קיום כזה בישראל. בספרד אנו מבקרים בגרנדה הממלכה האיסלמית האחרונה של ספרד והמשמעות של השנה 1492(גירוש ספרד). ביקור ב"אל חמרה", בקורדובה בעיר העתיקה: ב"מוסקיטה" כנסיה על מבנה מסגד מפואר , בבית הכנסת העתיק, פסל הרמב"ם והכרות עם אישיותו ופעלו. בטולדו ירושלים של ספרד. בישראל שלושה ימי פעילות בירושלים : ירושלים עיר קדושה לשלוש הדתות, ירושלים מעוז של דמוקרטיה, אדם ואדמה בירושלים. ועוד שלושה ימים בקהילות שמהם מגיע הנוער.
אני כמחנך מבוגר שליווה את המסע בשנה האחרונה עברתי חוויה רבת עוצמה ומיוחדת, הנוער שהשתתף ועבר הכנה מתאימה, בשל לחוויה שכזאת, ראה, היה גאה, התווכח, יצא מהמסע אחר , ובמדינת ישראל שנת 2008 מסעות בגוון כזה של עבר מפואר משותף יהודי מוסלמי עם תקווה לחיים משותפים טובים יותר חשוב אם לא הכרחי.
כתובת האתר שבניתי שמתאר את המסע:
http://html.macam.ac.il/sadna2006/11/index3.htm
באתר מתואר המסע שכלל גם שבוע בסן דיאגו ארה"ב. הדפים המתארים את המסע בספרד ובארץ מודגשים.
דר' קורן יצחק
מחנך בפרויקט גיטלי

קבלת פנים בלשכת ראש העיר גרנדה

יום חמישי, 22 במאי 2008

רווחים


שלום לכולם


את הסיפור הבא לא הצלחתי להעביר לבלוג בצורה כפי שרציתי לכן העברתי את הקובץ לרשת ואני רושם לכם למטה את הקישור. גם האפשרות לרשום תגובה בבלוג הפכה להיות פשוטה ע"י לחיצה בסוף הרשימה על המילה תגובה וכמובן אפשר להזדהות ואפשר לכתוב אנונימי.


את הסיפור רווחים כתבתי לפני 8 שנים בערך, מעבר לתוכן יש משמעות לצורה בה נכתב הסיפור


תהנו


http://ceti.macam.ac.il/FileManager/Users/49/aba.doc


koren or magen

יום שלישי, 13 במאי 2008

האם צריך עוד לנקוש בדלת?

המטפל שלי ישב מולי ליד השולחן, בעודי מדבר הוא במהירות מקליד את דברי אל המחשב הנייד שהיה מונח על ברכיו.
"לסגור את הדלת?" הוא שואל.
"לא, בבקשה לא" אני מתחנן.
"אפתח את החלון, יכנס אויר צונן. את הדלת אני חייב לסגור"
דלת.
דלת סגורה מפרידה בין עולמות.
דלת סגורה, יש מאחוריה הפתעה, אכזבה, משהו לא תמיד ידוע.
דלת נעולה, אסור לאבד המפתח.
מפתח.
איך נראה המפתח?
"תסביר לי" קוטע המטפל את מחשבותיי "למה אתה מסוכסך עם דלת כיתתך?"
מכל האביזרים הבונים כיתה הכי אני אוהב את דלת הכיתה. יש מאחוריה, לפניה הרבה זיכרונות שפורצים החוצה.
"אני לחוץ, לא מקובל להשאיר את דלת הכיתה פתוחה, חבריי לעבודה חושבים שמשהו השתבש בהתנהגותי, ואני מתעקש"
"ספר לי מה זכור לך מדלת הכיתות בהם למדת כתלמיד?" מנסה המטפל להתחקות אחר הסיבה לעקשנותי.
"אני זוכר את גילה מורתי הראשונה נכנסת לכיתה סוגרת את הדלת אחריה, השיעור מתחיל". אני מספר בקול מלא געגוע לחוויה של הלמידה הראשונה בבית הספר. "אני שומע את הדממה במסדרונות התיכון, המנהל מקשיב, אם היה שומע רעש חשוד מאחת הכיתות, היה רץ למקור הרעש, פותח את דלת הכיתה בסערה - המורה הייתה מחווירה והתלמידים היו משתתקים כהרף עין, היה שולף תלמיד או שנים ומבקש מהם לחכות לו בחדרו, אומר מילת אזהרה, יוצא מהכיתה וסוגר את דלת הכיתה". קולי רעד.
"באוניברסיטה ההרצאות ניתנו באולמות לפני יותר ממאה סטודנטים, המרצה היה בעולמו, הסטודנטים יצאו ונכנסו הדלת הייתה היחידה שלא נחה במהלך ההרצאות. רק המרצה לכימיה אבנר טריינין שהיה קורא במהלך ההרצאה משיריו התחבר גם לסטודנטים, אין יוצא ואין בא מהרגע שהשיעור התחיל".
"מתוך דבריך עד עתה איני מבין את הבעיה שלך עם דלת הכיתה" טען המטפל שלי.
"שהגעתי והפעם כמורה למכללה, חיפשתי כיתה להיכנס אליה וללמוד, בכל אופן ללמד סטודנטים זה מאוד מחייב, יש להם יכולת לבקר, לבקש, רציתי להתלוות למורה אחר שינחה אותי, לא מצאתי דלת אחת פתוחה".
"אני מתחיל להבין" אמר המטפל "לא פנית לקבל עזרה?" שאל.
" פניתי, אך לא הכרתי אף אחד, לבסוף הסכימה אחת מחברותי לעבודה שאקשיב מאחורי הדלת לנעשה בכיתתה, ואחרת הסכימה לי להציץ מדי פעם לנעשה בכיתתה. היה לי קשה, לא הבנתי מה מסתירים בכיתות. החלטתי לעשות מעשה, הודעתי אצלי בכיתה הדלת תישאר תמיד פתוחה, וכך היה".
"אז מה הבעיה?" שאל המטפל.
" אף אחד לא בא" עניתי. המטפל המשיך בהקלדת השיחה למחשב הנייד שהיה מונח על ברכיו.
" והסטודנטים" הוא שאל" אהבו את הדלת הפתוחה?"
" מאוד", עניתי " מהר הם התרגלו לרעיון שהמתרחש בכיתה צריך להיות נחלת הכלל, שנכנסנו לעולם התקשוב וכל מה שהתרחש בכיתה תועד, צולם והוכנס לאתר הקורס, והדיונים נוהלו בעזרת הפורומים. הרגשתי שאני בדרך הנכונה. הרגשתי שדלת הכיתה נפתחה ואי אפשר יהיה לסגור אותה יותר"
"יש הרבה בדבריך, הצלחת לפתוח את דלת כיתתך לפני כולם, ואני אשאל שוב אז מה הבעיה?" מבט עם חיוך היה נסוך על פני המטפל.
"רוב חברי לעבודה לא הצליחו למצוא את דלת הכיתה, אולי גם לא רצו למצוא אותה? , ואם מצאו לא ידעו לפתוח אותה, ואם מצאו ופתחו לא ידעתי שביקרו אצלי בכיתה......" פתאום הרגשתי תקוע. שקט מעיק היה בחדר.
"זמנינו תם" סיכם המטפל" עוד לפני שתגיע לביתך, פרוטוקול השיחה יהיה כבר אצלך במחשב, אני מבקש ממך לחשוב לפעם הבאה אם אנחנו לא מתקדמים מהר מדי".
יצאתי לאוויר הצח , אני הולך ברחוב ומהרהר על השיחה עם המטפל, החלטתי לקנות כמה מצרכים לארוחת הערב. נכנסתי ל"סופר" שהיה הומה בקונים. בדרך החוצה לא הבחנתי בדלת הזכוכית, הייתי בטוח שהיא פתוחה, נתקלתי בה בחוזקה קבלתי מכה חזקה במצח, משקפי עפו ורוב המצרכים התפזרו .
הגעתי לביתי, פתחתי את המחשב, בדקתי את הדואר האלקטרוני , פרוטוקול השיחה היה לפניי.
קראתי אותו שוב. מי צריך בכלל דלתות? אני מלמל ומשפשף את החבורה שבמצחי.
באותו לילה הורדתי את דלת חדר השינה מציריה ושכבתי עליה לישון.
 
UA-5722371-2