לתת

אבא היה איש אחדות העבודה. ב8.5.1945 ביום הולדתו ה-19 הסתיימה מלחמת העולם השנייה. תלאותיו הקשים של אבא במלחמה עיצבו את דעתו וסדר העדיפויות שלו, מה חשוב יותר ומה חשוב פחות בחיים. אבא היה סוציאליסט אמיתי עד יום מותו.

אני גדלתי ברקע הזה. העיתון "למרחב" פתח בבית הורי את הבוקר. סיפורים על מאבקי עובדים ומשכורת ראויה העסיקו מאוד את אבא. עם הרקע הזה, בתקופה שבה חלמתי על עתידי, החלטתי לעצמי שאם פעם אהיה עשיר אדע לשים גבולות לצרכים שלי ושל משפחתי ואת השאר אתרום לצרכי החברה. לא הפכתי עשיר אני חבר קיבוץ עד היום.
כחבר קיבוץ שהוא עדין שיתופי, כל החברים מכניסים את משכורתם לקיבוץ ומקבלים תקציב שווה. לי אישית אין בעיה שהתמורה שאני מקבל מהקיבוץ שכיום היא נמוכה מהמשכורת שאני מכניס לקיבוץ. כך אני מיישם את החלטתי מפעם, קשה לי רק המצב שיש לי צרכים מיוחדים ואין אוזן קשבת בקיבוצי. ( זה נושא לרשומה נוספת).
בתקופה האחרונה אני מתחכך עם שני "גופים" שיש להם הרבה כסף וכל אחד מתייחס אחרת להשקעה כספית "מהעודפים" הרבים לחברה.
הקיבוץ שלי שיש לו עודפים רבים, לא משכיל להפריש כמה אחוזים מרווחיו לטובת החברה, לצערי גם לא לטובת חבריו, אוגר את הכסף לעת צרה שלא תבוא. קיבוץ שכן שנמצא במצב טוב יותר מקיבוצי, הקים יחידה שמטרתה לעודד התנדבות ותורם כספים לפרויקטים חברתיים כמו קליטת עליה, תמיכה בנזקקים ועוד.
באופן מקרי נתבקשתי להשתתף בפרויקט דו קיום שממנת אותו משפחה יהודית מסן דיאגו ארה"ב. כך התוודעתי להתנהגות נדיבה של משפחה שיכולה ונותנת.
המשפחה משקיעה רבע מיליון דולר כל שנה בפרויקט של קירוב לבבות בין נוער יהודי, ערבי בדואי, ויהודי אמריקאי ששיאו מסע של שלושה שבועות בסן דיאגו ארה"ב, ספרד וישראל. כל נערה ונער שנכנסים לפרויקט יוצאים ממנו אחרים בדעותיהם ובתחושותיהם. כל זה מתוך אמונה של המשפחה שקירוב לבבות בין יהודים ובדואים בנגב, יביא לפריחת הנגב. (פרויקט JITLI)
למשך שלושת שבועות המסע, מצטרפים בעל הממון ואשתו , מתפנים מכל עיסוקיהם, והם כחלק אינטגראלי בין הנערים והמלווים. מתוך כך פתחו לפנינו את ביתם הלא צנוע, ובכף היו מוכנים להעמיד אותו לרשות הכלל. בנוסף תרומתם לענייני החינוך בעיר בה הם גרים הם מעל ומעבר למצופה. הם איגדו אנשי תעשיה וחינוך ובנו תפיסה חינוכית המתאימה למאה ה21 , HIGH TECH HIGH ומה שהתחיל עם בית ספר אחד בשנת 2000 היום כבר יש 6 בתי ספר שמלמדים לפי התפיסה החינוכית שפותחה, ומורים מכל רחבי ארה"ב מגיעים לראות את "הנס". קבוצת מורים מישראל הגיעה במימון המשפחה ללמוד בבתי הספר המיוחדים האלה. לראות תלמידים שאוהבים ללמוד, אוהבים את בית ספרם, מפתחים מיומנויות מתאימות, האוניברסיטאות והקולג'ים בעיר "חוטפים" את בוגרי בתי הספר האלה.
האנשים היקרים האלה שתורמים הרבה מממונם, לא מבקשים דבר, אמנם שמם מונצח בפרויקטים השונים וזהו.
אני מודה כאדם שאוהב לתת בעיקר מעצמו, כי זה מה שיש לי, הרגשתי מוזר להיות בצד המקבל. אך מקבל כדי שאוכל בעצמי לתת יותר לחברה, ללא תמורה נוספת. כך אני מיישם את חלומי מפעם.

איציק קורן

אולמרט , מה יהיה???

אהוד אולמרט - תרחישים אפשריים
לפני הבחירות האחרונות ניסיתי לחזות את העתיד לגבי מפלגת העבודה ועמיר פרץ, לפי הנתונים שהתפרסמו בעיתונות ולפי המודל של דר' דוד פסיג העוסק בחיזוי העתיד. (http://www.passig.com ). אז כתבתי שעתיד סביר יהיה שמפלגת העבודה תזכה בעשרים חברי כנסת ותהיה כינור שני בתזמורת העתידית שתנהיג את המדינה. עתיד אפשרי מתרחש תסריט שבו הציבור משתכנע בצורך של סדר יום חברתי ומפלגת העבודה זוכה. עתיד פרוע אמיר פרץ מוותר על האפשרות להיות ראש ממשלה ולוקח על עצמו להיות מוביל חברתי . עתיד רצוי מפלגת העבודה מנצחת בבחירות ומובילה את המדינה. המציאות עולה על כל דמיון ואמיר פרץ הפך להיות שר ביטחון וההמשך ידוע.
עם התובנות האלה אני מנסה "להשתעשע" בעתידו של אהוד אולמרט
אני יודע עליו שהוא חכם וערמומי,לא יודע להפסיד, שאימץ לעצמו תפקוד של אלוהים – הכול מותר לו ואינו יודע לקבל ביקורת (גם אלוהים עושה מעשים רעים). מנתונים אלה העתיד הרצוי הוא שאולמרט יכנס לנבצרות ויאפשר להנהיג את המדינה לאנשים נקיי כפים וברי לבב. עתיד סביר הוא שאולמרט ילחם על חייו, ימשיך לעשות מניפולציות להרוויח זמן,כל שבוע יכריז על מהלך מדיני מפתיע, יתבסס על חולשת שותפיו הקואליציוניים שבאמת אינם רוצים בחירות, ידרוש חברות מחברי הכנסת בקדימה כלומר שלא יבצעו שום מהלך כל עוד הוא "חי", ינצל את המסורבלות של המערכת המשפטית כדי להוכיח שבמעטפות שקיבל לא היו אלפיים דולר אלא 20 דולר. ובסוף "יגורש" בבושת פנים שאנו אזרחי המדינה משלמים תרתי משמע על ההתנהלות הכושלת של המדינה ואת הוצאות עורכי הדין.
עתיד אפשרי הוא עתיד שבנוי על המציאות אך את סוף הסיפור כותב תסריטאי.
תסריט א': כמו עו"ד מסר יבינו חברי הכנסת של קדימה, ויבינו שאר חברי הכנסת שאולמרט הוא נטל, וידיחו אותו מתפקידו.
תסריט ב': המערכת המשפטית והיועץ המשפטי לממשלה מר' מזוז יחליטו שטובת עם ישראל חשובה מהפגיעה באולמרט על מעשים לא חוקיים או לא מוסריים שעשה ואז על מעשה קטן ערך אך מוכח ללא עוררין יגישו נגדו כתב אישום ויגרמו להתפטרותו.
תסריט ג' : אולמרט הנבון מבין שהפתרון הטוב ביותר למצבו המסובך הוא להתפטר ולהציב את טובת המדינה לפני טובתו האישית.
תסריט רביעי : אחרי מהלך דרמתי כמו החזרת כל השבויים מלבנון ומהרצועה, אולמרט יכריז שסגר מעגל ושזה הרגע הנכון לסיים את תפקידו.
עתיד פרוע: יוצא מנקודת ההנחה, שצריך לחשוב דווקא על התסריטים הבלתי הגיוניים שעלולים להתפתח,
אפשרות א' : אולמרט בשידור דרמטי לאומה מבקש סליחה ומבקש עוד זמן כדי שיצליח לסיים את מלאכתו לפני שירד מהבמה. יש לצפות שיתפתח ויכוח בעם, שבסופו לא יסלחו לו.
אפשרות ב': אולמרט היחיד שיודע את כל האמת פונה לנשיא פרס ומשכנע אותו שעם פרשתו הקרובה יעניק לו הנשיא חנינה גורפת על כל החקירות נגדו ( חסינות לכל חייו) . פרס משתכנע ( די בקלות), אולמרט מתפטר ופרס מכריז על חנינה.
אפשרות ג' : אולמרט מתפרע , כל שבוע משתתף באירוע תקשורתי מעניין: לוחץ יד לאסד הבן, נוסע לסינגפור, נפגש עם מועמר קאדפי, מגדל זקן, חולה שבוע במחלה מסתורית , מפציץ את הכור באירן, מתחיל להתפלל במרכז הרב בירושלים וכו' וכך אין זמן לדבר על שחיטות ואמות מידה מוסריות של מנהגינו.
מכיוון שהמציאות עולה על כל דמיון, נראה לי שמחכה לנו תקופה מעניינת.

איציק

שלושה שירים

השבוע מסתיימת שנת הלימודים וזה הזכיר לי שלושה שירים שכתבתי כמורה וסטודנט ואני מפרסם אותם פה.

נורה

שירי המתמטיקה שלי
הם לא חשבון.
שירי הביולוגיה שלי
הם לא תורה.
קולות מוחי אני שומע
רעש מחריש.
על ראשי גינה פורחת
כל השנה.
כבלי עצבי בחורי
גולגולתי,
מתוחים.
הכול רוטט
אני רואה.
מתכונן.
אך רק שהמעגל סגור
הכול זורם.
1978.


מסך

פעם כתבתי שיר תמים,
הקשבתי לעצמי.
היום ביני לבין עצמי,
עומדים
תורות רבות ושונות,
אנשים גדולים וחשובים.
ועדין שירי המתמטיקה שלי הם לא חשבון.
ושירי הביולוגיה שלי הם לא תורה.
והרעש הוא מחריש,
והשקט הוא ההקשר,
והלמידה היא הערעור,
והאנלוגיה היא הרבה,
והמציאות היא שלי.
ועל ראשי גינה פורחת
כל השנה.
ובכל אופן אני מחובר,
ואני רואה.
ומתכונן
ושהמעגל נסגר
אני לוחץ Enter .
1998



חינוך בר קיימא

היום שהנורה כבר דולקת שנים,
והמסך ממשיך להקרין,
ואפילו קבלתי אישור רשמי
מסודר
ומהודר.
אני פתאום מתגעגע,
למה שהיה פעם ונשאר ערכי תמיד.
אני כבר יודע שאספיק לפחות כפול מאבי,
שירי המתמטיקה שלי מוגשים כחשבון לילדי,
ומשירי הביולוגיה שלי נותרה רק האבולוציה,
בגינה שעדין פורחת בראשי מבחינים כבר בקרחות.
אני מצלם, מצייר במילים, מציג ועורך, חורז בונה אתרים.
אני מתגעגע לתמימות של ואהבת לרעך כמוך,
אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך.
היום, עם חיוך ואופטימיות אני פותח דלתות.
2006

להשקיע בחינוך בלתי פורמאלי

הרשימה הזאת התפרסמה השבוע בככה זה עלון המועצה האיזורית אשכול.

להשקיע בחינוך בלתי פורמאלי
יש דברים שבית הספר במתכונתו הקיימת אינו יכול לספק, גם אם הוא חדש ומאוחד. זה התחום שבו על החינוך הבלתי פורמאלי להתבטא.
איחוד בתי הספר מציע הזדמנות לרענון החזון החינוכי. בעיקר הבלתי פורמאלי, שקשור פחות לדרישות מגבוה ומטבעו קשוב יותר לקהילה שבתוכה הוא מתקיים. ברור שהתיכון החדש ינהג על פי דרישות משרד החינוך וככזה ימשיך בתעשיית הציונים שבמקרה הטוב תניב בוגרים עם תעודות שיהיו כרטיס טוב ללימודים אקדמיים. אני מקווה שמועצה שלנו רוצים יותר מזה. יש לנו כאן מוסד חינוכי שבו למדו בני. על מה שהם קיבלו שם, לא נכון לדעתי לוותר בשביל שום בית ספר של ציונים ותעודות. מאוד הייתי רוצה לראות את המוסד הזה הופך לציר מרכזי בחזון החינוכי של המועצה, שהחינוך הבלתי פורמאלי הוא נדבך חשוב בתוכו. חזון אשר עד כתיבת שורות אלה לא ראיתי.
אני מקווה שהצוות המתכנן יתמודד באומץ עם אותן בעיות שהתיכונים, בתנאים של היום ובאלה הנראים לעין, לא יכולים לתת להן תשובה. בעידן הטכנולוגי התלמידים זקוקים ליחס אישי וליווי אישי שיעזור וינחה אותם באתגרים של המאה ה-21, לתמיכה רגשית. התלמידים זקוקים למשימות אינטלקטואליות וצריכים להיחשף בצורה בונה לעולם המבוגרים. הם צריכים להיות מעורבים ותורמים לחברה. את כל אלה אפשר להעניק כמעט רק בחינוך הבלתי פורמאלי.
הייתי במהלך חודש פברואר בביקור ברשת בתי ספר בקליפורניה ארה"ב שנקראים HIGH TECH HIGH ושם מתמודדים עם הנושאים שהצגתי כאן בדרך מרשימה בעיקר בדרך שבה לא מפסיקים לחשוב איך לפתור את הבעיות שמציב הזמן הזה למערכת החינוך.
כדי שמערכת החינוך הבלתי פורמאלית תצליח באשכול היא צריכה להיות נגישה וזמינה לכל הנוער. הבסיס להשתתפות בה תהיה אחריותו האישית של כל חניך להשתלב בפעילויות שיוצעו. לפחות בשלב הראשוני היא לא צריכה לכלול לינה במקום (כמו שהיה במוסד החינוכי).
הפעילות הבלתי פורמאלית צריכה להיות מבוססת על עבודה בפרויקטים שהחניכים מעוניינים להיות מעורבים בהם: בחברה, באמנות, בכלכלה, בתקשוב, בספורט וכו'. המחנכים שיעסקו בחינוך הבלתי פורמאלי יוכלו לבחור לעבוד בו מכיוון שיהיה אלטרנטיבי לעבודה בביה"ס.
אין לי ספק אם נבנה את החינוך הבלתי פורמאלי בצורה נכונה ומעניינת לנוער, יהיו גם רבים שירצו להשתתף בו.
איציק קורן