התעוררתי מוקדם, כולם עדין ישנו בתוך שקי השינה, פה הבנים שם הבנות, רק עבדאלה קם לפני הוא קם להתפלל. התארגנו מהר, ארוחת הבוקר הייתה טעימה, והתחלנו ללכת לכיוון שמורת "עין עבדת", ההליכה לאורך של ק"מ אחד על הבוקר הייתה מרעננת. ישבנו בכניסה לחניון ואז התברר שהפקחים הגישו נגד המדריך תלונה כי נכנסנו לשמורה ללא רשות. הכעס היה גדול כי אפשר לצפות מהפקח שיבין את הסיטואציה שלנו שישנו בשטח וכן הגענו מעט מוקדם. מכיוון שהפקח לא ויתר על התלונה אנחנו ויתרנו על הביקור במקום ועלינו לבקר באחוזת הקבר של דוד ופולה בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל ואשתו. הנוף מהמקום היה מדהים, שוחחנו מעט על בן גוריון ואהבתו לנגב ועל דמותו כמנהיג והדוגמה האישית שנתן. לקראת הצהרים נסענו ל"שער הנגב". התחנה הראשונה היתה נקודת התצפית ה"חץ השחור" שנמצאת ממזרח לעזה. שם גון הסביר על המאפיין את המועצה "שער הנגב", האנשים החיים בצל הקסאמים.
משם נסענו ל"מפלסים" לבית הכנסת שבקיבוץ ואבא של גון הסביר על העקרונות החשובים של היהדות ועל הדומה והשונה בין היהדות לאיסלם. הוא דיבר על האמונה באל אחד, האדם נמצא במרכז ההוויה האנושית ויש לו משימה להיות אדם טוב, על המשמעות של עם בחירה, על חשיבות הזמן ביהדות, אסור לבזבז את הזמן, על כך שהיהדות נגד מיסיונריות, על חשיבות הדמוקרטיה ביהדות, על חשיבות הלמידה ועל הצורך לעשות דברים טובים מצוות בלי הצורך לספר עליהם. ההרצאה הייתה מאוד מעניינת בסופה הוא הראה לנו את ארון הקודש ואת ספר התורה.
אחר פגשנו את אלון שוסטר ראש המועצה שמלווה את פרויקט גיטלי כבר הרבה שנים והוא דיבר על חשיבותה של מנהיגות. על חשיבות הדו קיום יהודי בדואי בנגב לטובת האזור כולו. הקבוצה התפזרה לאירוח במשפחות שכללה ארוחת ערב ששי. האירוח היה מדהים וקרב מאוד את החניכים זה לזה.
את הלילה בילו החניכים באכסניה בבית יציב בבאר שבע. למחרת בבוקר התקיימה פגישה שכללה סדנא עם אנשי "קול אחד" שיתוף פעולה יהודי פלסטינאי "יוצרים את המחר היום, שתי מדינות שני עמים קול אחד" המפגש היה מעניין , כתובת האתר שלהם: http://www.onevoice.org.il/ בצהריים חזרנו לשער הנגב בקרנו בכפר הסטודנטים "איבים" שם יש נקודת זיכרון לסטודנטית מסן דיאגו שנהרגה בפיגוע חבלני. ערכנו פעילויות חברתיות, למדנו את השיר של החיפושיות all together now בגירסת גיטלי. אחר רחצנו בבריכת השחייה של קיבוץ מפלסים. היה נחמד לראות את הנערות הבדואיות נכנסות למים על בגדיהם הארוכים והעוטפים ונהנות מאוד מהמצב.
משם הלכנו לבית של גון ושם הקבוצה מסן דיאגו הכינה משחק מעין מונופול שבעזרתו למדנו להכיר את העיר ואת המקומות בה החשובים לחניכי הקבוצה. המשחק היה מאוד מושקע וחוויתי. אחרי ויכוח איפה לאכול את ארוחת הערב ב"שדרות" ב"רהט" או בתחנת הדלק ב"כפר עזה" הוחלט לאכול בכפר עזה וכך תוך כדי קניית האוכל ארעה תקרית בגבול ונשמעו קולות ירי ונראו פצצות תיאורה כל זה נמשך כמה דקות והשקט חזר. חלק מהחניכים נכנסו לפחד ואפילו היסטריה והיה תרגול חי של המשמעות לחיות ליד הגבול, חניכי שער הנגב הרגיעו והסבירו שכעת ישרור שקט. גמרנו לאכול וחזרנו לבאר שבע בדרך אמרה חן שאחרי שראתה את תגובות הפחד הטבעיות של חבריה היא הזדעזעה מהמצב שלה של קבלת אירוע ירי שכזה כמובן מאליו, ודווקא השקט שלה מטריד אותה כעת ושופך אור על הסיטואציה הלא נורמאלית שבה היא חיה. בבאר שבע התכנסנו לסיים את היום בשיחה על החוויות שעברנו.
שאלות:
האם יש דרך לימוד טובה יותר מאשר לחוות את האירוע ולהשתתף בן? אירוח בבתים, אירוע בגבול?
האם האירוח בבתים הוא השיא של פרויקט גיטלי?
כמה שיתוף הורים יכול לתרום להצלחת הפרויקט?
קטעי הוידאו מימי שער הנגב
בבית הכנסת בקיבוץ מפלסים
אשמח מאוד מאוד לתגובות שלכם.
איציק
נסענו בכביש "באר שבע" "רביבים" ואז באמצע הדרך הנהג עצר והתקדמנו בין הגבעות לכיוון ביתו של מוסא אבו כף שגר בפזורה. בתו הבכורה "סמח" השתתפה בפרויקט גיטלי ובתו הצעירה יותר "רדא" משתתפת בו השנה. אחרי הסבר על המגורים בפזורה והכרזה שהוא לא מחליף את המקום בשום בית שבעולם, עזרנו למוסא לבנות קיר שעליו בהמשך היום ציירנו ציור הקשור להווי גיטלי. הבנות עזרו לאשתו בבישולים, פלאפל, סלט, לאפות פיתות, בצהרים ישבנו לאכול את המטעמים היה מעניין נעים וטעים. 
