קורן או מגן

יום שני, 29 בדצמבר 2008

מלחמה בעזה

שלום
היום אנו מדליקים נר אחרון של חג החנוכה,אנו המעורבים וקשורים ל"משפחת ג'יטלי" מחויבים לשמר את האור ,את אורה של התקווה והזריחה של ה"יום שאחרי" המלחמה !
בשמי ובשם משפחות התומכים של תוכניתינו,אנו מחזקים ידיכם,חזקו את חניכינו,הקשיבו,הסבירו וחזקו אותם בשימור הקשרים ביניהם למען יוכלו הם ,ב"יום שאחרי..." להוביל למציאות אחרת !!!
מי יתן ויעברו ימים קשים אלו במהרה ואיש איש ישוב לחיות בביתו בבטחון ובשלום!
יעקב שניידר
מנהל תוכניות ג'טלי

יעקב היקר

אנחנו מאוד מסכימים איתך

המילים שלך פוגעים בנשמה שלנו.

הבה נקווה שאנו עושים אחרת במשפחות גיטלי ופיס מאקר, חושבים מרגישים ופועלים עם הרבה תקווה ואהבה בנינו משפחות גיטלי ופיס מאקר

איחולים ואהבה לכולכם

ליאון ופרידה.

Dear Yaacob:
We strongly agree with you. Your words are soothing to our souls. Let´s hope to make a difference among our Jitli-Peacemakers family, thinking, feeling and acting with love and hope among ourselvelves.
Best wishes and love to all of you.
Leon and Frida

משפחת גיטלי היקרה

אני אולי החבר המבוגר ביותר ששיך למשפחת גיטלי. אני יודע שהפשעים החמורים ביותר שנעשו בהיסטוריה של האנושות נעשו בשמו של האלוהים.

אבי ז"ל שניצל מהשואה היה תמיד אומר לי "אל תשכח להיות בן-אדם".

אני אוהב את כולכם.

אני בטוח שביחד נוכל לבנות עולם טוב יותר, אני יכולים לבטוח אחד בשני, יכולים לעזור אחד לשני, אנחנו כן יכולים לחיות ביחד.

איציק קורן

היום האחרון למסע הקיץ של פרוייקט גיטלי 2008

היום האחרון למסע הקיץ של פרוייקט גיטלי 2008

התעוררנו מאוחר , השינה באוהל של סולימן ומסיבת הסיום בשגב שלום גזלו שעות שינה.
המפגש הראשון היה עם אמל אל סנא שאת תקציר הרצאתה ראיתם ברשומה הקודמת. היא פנתה לחניכים כמנהיגים לעתיד והציעה להם את ההצעות הבאות: תעשה תפעל את מה שאתה מאמין שאתה צריך לעשות. להיות מנהיג לא קשור לשאלה בן כמה אתה, אין דבר כזה שנקרא בלתי אפשרי, תמיד שאל שאלות ותמיד המשך למצוא תשובות פתרונות לשאלותיך, אם לא תהיה חלק מהפתרון תישאר תמיד חלק מהבעיה.
לפני ארוחת הצהרים כל משתתף סיכם בכתב מה זה גיטלי בשבילי, מה האירוע המשמעותי ביותר במסע? מה הדבר שאני לעולם לא אשכח... לדוגמה דור כתב: גיטלי בשבילי זה חוויה עמוקה, לא סתם איזה טיול שנתי עם חברים, זה פרויקט שגורם לך לחשוב ולמשתתפים האחרים לחשוב, גם אם לפעמים נראה כאילו אף אחד לא מקשיב בסוף אתה מבין שהגעת ללב של כל אחד ואחד חניכים, מדריכים, בכולם.
הדבר המשמעותי בשבילי היה הרגשות יותר נכון סערת הרגשות אשר אני עברתי ואני בטוח שכל אחד ואחד מהילדים עברו את התחושה של שייכות אדירה, זה דבר הכי מדהים שהרגשתי במסע. אני לעולם לא אשכח את הביקור בכנסיה האפרו אמריקאית כאשר הזכירו את שמנו ואת המטרה שלנו במסע כל המתפללים בכנסיה קמו ומחאו כפיים רק לעצם היותנו שם.
הפעילות האחרונה הייתה על נושא הסטריאוטיפים. לפני המסע כל חניך מכל קהילה ענה של שאלון המתאר את חברי הקהילה האחרת יהודים ישראלים, יהודים אמריקאים, מוסלמים בדואים וביום האחרון למסע את החניכים ענו על אותו שאלון. בדקנו ביחד האם חלו שינויים בסטריאוטיפים השונים. והתשובה הייתה חד משמעית , הרבה מהסטריאוטיפים התנפצו. אחרי ארוחת ערב משותפת אחרונה נסעו החניכים האמריקאים לשדה התעופה ושאר החניכים חזרו לביתם. תם מסע גיטלי 2008.
אני רוצה להודות למשפחת גייקובס, על ההתנסות המיוחדת הזאת שאפשרו לנו, במיוחד לגרי וג'רי אן שהם באמת אנשים נפלאים חמים אידיאליסטים ויהודים גאים.
אני רוצה להודות לתמר האריס שעזרה לי בתרגום הרשומות לאנגלית.
אני אמשיך מדי פעם לפרסם בבלוג על הנעשה בגיטלי.

אוהב את כולכם

איציק קורן

יום רביעי, 10 בדצמבר 2008

אמל פרושו תקווה

אמל פירושו תקווה
ביום האחרון למסע שמענו את אמל אל סנע אישה בדואית אמיצה
ראו את הסרט ושיפטו בעצמכם

תהנו

אשמח לתגובות

איציק

יום חמישי, 20 בנובמבר 2008

אירוח בנגב

אירוח בנגב
יום שבת – יום שער הנגב, ירדנו מירושלים לנגב בדרך נופית בין הרי ירושלים. בדרך עצרנו ליד קיבוץ נתיב הלמד הא בעמק האלה ושם הזכרנו את סיפור דוד וגולית, ואת סיפור גבורתם של 35 החיילים במלחמת העצמאות. בהמשך עצרנו במצפה משואה ולפנינו נפרשה כל דרום הארץ, מראה פנורמי מהרי חברון, קרית גת, אשקלון, אשדוד, רמלה. המקום שימש להדלקת משואות כדי להודיע על ראש חודש חדש.
הגענו לקיבוץ רוחמה קיבלנו הסבר על הקיבוץ מאמא של שקד, ביקרנו באתר הראשונים של הקיבוץ. אחרי ארוחת הצהריים התפזרו החניכים במשפחות. בערב התכנסנו שוב למפגש עם בוגרי גיטלי. העדויות של הבוגרים על ההתנסות שלהם בגיטלי ואיך זה השפיע על חייהם היו מרגשות.
למחרת היה יום לקייה. התחלנו בפעילות חברתית ספורטיבית ביער להב, אחר ביקרנו במפעלי הנשים בלקייה, אירוח במשפחות שהיה ברוחב לב וכיד המלך, לקראת ערב נסענו לאיזור מצפה רמון להיות אורחים באוהל בדואי האוהל של סאלמן שסיפר לנו את סיפור חייו. למחרת בבוקר הלכנו רגלית עד כביש ב"ש מצפה רמון ומשם נסענו לפעילות בחווה "צל המדבר" הפעילות התבססה על נושאי איכות הסביבה, כל קבוצה בנתה דגם של ישוב לפי עקרונות גיטלי ואיכות הסביבה. משם נסענו לראות ולחקור את הפזורה הבדואית. הגענו לבאר חיל או בייר אל האדג' ושם באמצע שום מקום הוקם בית ספר לילדי הפזורה. שוחחנו עם מנהל ביה"ס שסיפר לנו על המיוחד בביה"ס שכזה. משם בטיולית פתוחה נסענו בדרך לא דרך לשגב שלום בדרך ראינו את הפזורה הבדואית שחיה בשטח תוך קשיים רבים. הגענו לשגב שלום ומיד נלקחנו לאירוח בבתים ששוב היה לפי עדות הנערים "מעולה". בערב התכנסנו במתנס של הישוב למסיבת הסיום של הפרויקט. חלק מההורים הגיעו להיות שותפים במסיבת הסיום. אחרי ברכות ותודות הוכרזו המדריכים הצעירים של שנת הפעילות הבאה ויצאנו להדליק כתובת אש "גיטלי 08" . אחרי מסיבת ריקודים חזרנו לישון בביה"ס "אשל הנשיא" שאירח אותנו למופת.
למחרת היום האחרון של מסע 2008 היה יום של סיכומים, עליו אספר ברשומה הבאה.
הרשומה הזאת תהיה בלי שאלות

ערב בוגרים

אירוח בשער הנגב

אירוח בלקיה

אירוח בלילה אצל סולימן

אירוח בשגב שלום

תהנו

איציק

יום ראשון, 2 בנובמבר 2008

ירושלים של דמוקראטיה אדם ואדמה

ירושלים של דמוקרטיה אדם ואדמה

היום השלישי בירושלים היה יום הדמוקרטיה ביקרנו בבנין הכנסת , עברנו את כל בדיקות הביטחון, התלוותה אלינו מדריכה מטעם. שטיח הקיר של שאגל וההסברים עליו היו מרתקים ההיסטוריה של העם היהודי על שטיח קיר. אחרי הביקור במליאה נפגשנו עם 2 חברי כנסת ח"כ זחלקה והשר לשעבר מיכאל מלכיאור השאלות היו בענייני דו קיום חיי היום יום והתשובות היו בהתאם להשקפת העולם של חברי הכנסת המארחים. את ארוחת הצהרים אכלו בגן הורדים שליד הכנסת ואחר נכנסנו לבנין בית המשפט העליון. הנקודה ממנה רואים מצד אחת את בנין הממשלה ומהצד השני את בנין הכנסת היא תמצית הדמוקרטיה הישראלית. אחרי סיור בבית המרתק שהוא פנינה של תכנון בית שמואר באור הטבעי. פגשנו שופט בדואי מתל שבע שסיפר את סיפור חייו המרתק עם הרבה הומור.
בערב פגשנו את עידן ובאסם, עידן מחזאי ישראלי ובאסם ערבי ממזרח ירושלים שישב בכלא הישראלי ואיבד את ביתו בפעולה ישראלית נפגשו בארגון שדוגל בהדברות ולא בנקמה. הם סיפרו לנו את סיפורם, הסיפור המרגש של באסם נגע בעידן הרגיש שכתב עליו מחזה. היה ערב מאוד מיוחד.
בערב ביקרנו במגדל דוד. עלינו לנקודת תצפית בגג המצודה והמראה הפנוראמי של ירושלים בלילה היה מרגש. אחר הלכנו לכותל ולמנהרות הכותל. זה כמו הליכה במכונת זמן חדרנו להיסטוריה עמדנו במקום הקרוב ביותר לקודש הקודשים היהודי, ראינו סימני שריפה מהעבר, צעדנו ברחוב מתקופת הבית השני וכל זה בשעות הקטנות של הלילה. יצאנו שוב לרחבת הכותל שם כנראה החיים באמת ללא הפסקה. התקופה היתה בין המצרים בין הבקעת החומה להרס הר הבית ויהודים באים כל הלילה להתפלל.
למחרת יום אדם ואדמה . הלכנו מבית הספר לשכונת עין כרם היום היה חם. משם נסענו לאזור ארמון הנציב ונכנסנו שוב למנהרה שבה העבירו מים לעיר לירושלים של אז. הגענו לארמון הנציב ולטיילת ושם התחלקנו לקבוצות ועשינו עבודה לסיכום הביקור בירושלים. מרחוק ראינו את החומה המפרידה בין ירושלים לגדה המערבית. בערב חזרנו לעין כרם לקבלת שבת להופעה של מקהלת בנות יהודית ערבית מהגליל ולמסיבת ריקודים לתוך הלילה. וכך התקרבנו לפרק המסיים של המסע שהוא אירוח בבתים: בשער הנגב, לקיה, ושגב שלום.
שאלות:
א.הדמוקרטיה הישראלית שוכנת בבתים יפים שנבנו עם הרבה מחשבה אז למה היא כל כך מכוערת?
ב. מתי ירושלים יותר יפה ביום או בלילה? מה בולט בירושלים של יום ומה בולט בירושלים של לילה?
ג. האם יש לנו בגיטלי תפקיד ברצון להפוך את ירושלים לעיר של שלום?
ד. ראינו כל כך הרבה נקודות של דו קיום בירושלים האם זה השפיע עלינו בגיטל בטווח הקצר? בטווח הארוך?
קטעי וידאו מהיומיים האלו.

המפגש עם עידן ובאסם

ביקור במנהרות הכותל

יום אדם ואדמה

מקהלת הבנות מהגליל

דברי המדריכים

תהנו

איציק

יום שלישי, 28 באוקטובר 2008

מכתב מחניכי שער הנגב לקבוצה

מכתב מחניכי שער הנגב לקבוצה

במשך השבועיים האחרונים התעסקנו ברוב הזמן, אם לא בכולו, בבעיות השונות של הקהילות שלכם ושל המגזר שלכם בישראל. דיברנו על אפליה, על זכויות ועל אדמות. כאשר הוצגה דילמה התמקדנו בה ולא הפנינו את צומת הלב לבעיות אחרות. כקבוצה הקפדנו להגיב לנאמר בכבוד, באיפוק ובהתחשבות. איש מאיתנו לא הוציא מילה מפיו בלי חשיבה מעמיקה כיצד להבהיר את דעותיו בלי לפגוע ובלי להעליב.

אתמול היינו כולנו בהרצאה על המצב במזרח התיכון. כולנו כקבוצה הסכמנו שההרצאה הייתה פרו ישראלית בחלקים שהתעסקו במתרחש ברצועת עזה ובעוטף עזה, למרות שמתוך הרצאה של שעה שלמה, ההתייחסות לנושא ארכה כ5 דקות, מתוכן קליפ של דקה וחצי על המציאות היומיומית בשדרות וסביבתה, המציאות שלנו.

אף אחד מכם, למרות קשרי הידידות שנוצרו בינינו בשבועיים האחרונים, לא הקדיש שניה של מחשבה למצב שלנו, לסבל שלנו, למרות שכבר שבועיים אנחנו דנים ומתחשבים בסבל שלכם. רבים מכם מיהרו לציין את המצב הקשה של תושבי רצועת עזה כדבר שמצדיק את המציאות שאנו חיים בה, מציאות של סכנה קיומית שנמשכת כבר כמעט 8 שנים. אנחנו מודעים למצב בעזה וכואבים אותו, חלקנו רואים את המצב הזה מהישובים שלנו. אנו יודעים מה קורה בעזה כי ראינו זאת במו עינינו, בניגוד אליכם ששומעים על כך בחדשות ובאמצעי התקשורת השנים, ומדי פעם מקרובי משפחה. המצב בעזה קשה ובלתי נסבל, אך זה לא נותן לאיש מכם זכות להתעלם ולזלזל במצב שלנו.

אנחנו קהילה שחיה בפחד. ללכת לבית ספר כל בוקר זה לסכן את החיים. רוב הכיתות לא ממוגנות, ולכן כשנשמעת אזעקה יש לנו 15 שניות לרוץ למיגון הקרוב ביותר, 15 שניות לרוץ על החיים שלנו. ג'ימי קדושים, אבא של חברה שלנו נהרג לפני שבועות ספורים מפגיעת טיל בזמן שעבד בגינה שלו. בחודש לאחר מכן נהרגו בצורה זהה עוד שני אנשים, וכמה שבועות לפני כן נהרג סטודנט בבית הספר שלנו. האחים של עוז עברו לישון במקלט הביתי כי הם מפחדים לישון בחדרים. מעיין מוגדרת כנפגעת חרדה. הדירה של החבר של מאי הוחרבה מפגיעת טיל. כולנו, כל אחד ואחד מאיתנו, כבר היה במצב שכמה מטרים ספורים הכריעו בין חיים ומוות.

הזכות הבסיסית של כל אדם, זו שמוגדרת בכל אמנה בינלאומית ועליה מבוסס כל שילטון דמוקרטי וצודק בעולם, היא הזכות לחיים וביטחון. לא הזכות להיות בעל אדמות ולא הזכות לשיוויון. הזכות לחיים וביטחון. כולכם נהנים מהזכות הזו, וכולנו לא.
אנחנו מרגישים רע כשאתם מספרים על אפליה, הלב שלנו יוצא אליכם כי קשה לנו לשמוע את המצב שלכם כאזרחים מקופחים בארץ הזאת.
העובדה שלאיש מכם לא חלפה המחשבה ש"אנשי שדרות" האלו שאתם ממהרים כל כך לזלזל במצבם הם גם אנחנו?
העובדה שאתם לא מבינים, ואפילו לא מנסים להבין, את המצב שלנו כאנשים מאוימים, שחיים בסכנה קיומית ובפחד, היא פגיעה אישית בכל אחד ואחד מאיתנו.
אף אחד מאיתנו לא חושש שיהרסו לו את הבית, אבל כולנו חוששים ללכת בבוקר לבית ספר. לחלקנו גם הבית הוא לא מקום בטוח. הפחד הוא אמיתי וקיומי, הפחד שנלך לבית הספר, או לשחק כדורגל בקיבוץ, ולא נחזור הביתה בשלום. אף אחד מכם לא חווה מעולם פחד כזה, אנו חווים אותו כל יום כבר יותר מ8 שנים. אנשי עזה חווים פחדים דומים כל יום. עם כל הקשיים של החיים שלכם בארץ, אתם חיים כאן בביטחון. אנחנו לא.

איש מכם לא התייחס למצב שלנו מהעמדה האישית שלו, של אדם שחי בביטחון בעיר שרחוקה מכל איום ביטחוני. כ ולכם הגבתם כאנשים שמזדהים עם תושבי עזה. אנחנו לא מזדהים עם איש, אלו החיים שלנו, המציאות שלנו.
לא הראיתם טיפה של כבוד למצב שלנו. לא הראתם טיפה של אמפתיה. להתעלם ולבטל את הסכנה שאנחנו חיים בה רק כי בעזה מסוכן יותר זה מעשה פוגע ומעליב. המעשה הזה הוא לא ג'יטלי. באנו לפה כדי לכבד ושיכבדו אותנו. עד עכשיו כיבדנו, ובתמורה קיבלנו זילזול ועלבון.

כל אחד ואחד מאיתנו, וכולנו כקבוצה, נעלבנו, ואנחנו לא מוכנים להבליג על כך. אנחנו מקווים שתתחשבו בדברים שאמרנו ותיקחו אותם בחשבון כדי שנוכל להפוך למשפחת ג'יטלי חזקה יותר, שמכבדת כל אחד מחבריה.

איך ליצור יותר סימפתיה אמפתיה חיבה ואהבה במסע אינטנסיבי שכזה?

איציק

יום חמישי, 23 באוקטובר 2008

שני הימים הראשונים בירושלים

ירושלים – שני הימים הראשונים
אחרי טיסת לילה ממדריד, נחתנו בשדה התעופה בן גוריון לפנות בוקר, עלינו לירושלים להר הצופים במזרח ירושלים. עצרנו בנקודת תצפית על ירושלים העתיקה. הנוף היה מהמם, העיר העתיקה במזרח נוגעת בעיר החדשה במערב, גדר ההפרדה בצפון והגשר התלוי החדש במרכז. אחרי שברכנו לפי המסורת היהודית שהחיינו וברכה על הלחם והמלח והיין אכלנו ארוחת בוקר במקום. ושוב התפתחה שיחה על התחושות של כל אחד ואחד מהחניכים בנקודת הזמן הזאת ושוב עלה נושא הזהות העצמית.
התמקמנו במגורי הפנימייה בבית הספר בעין כרם , בשעות אחר הצהריים שמענו הרצאה מפי ניל לאזרוס שדיבר על המזרח התיכון כיום אירן, עירק הבעיה הפלשתינית וישראל. ההרצאה הייתה מעניינת והחניכים העירו ושאלו שאלות.
בערב נפגשנו עם ההורים שבאו לפגוש את החניכים אחרי שבועיים בחו"ל. הפגישות היו מרגשות והשמחה הייתה רבה. אחרי שורה של ברכות וארוחת ערב חגיגית עברנו לראות הופעה של שירים בלדינו עברית וערבית שבוצעו ע"י להקה מעורבת.
למחרת עלינו ברגל לירושלים, התחלקנו לשלוש קבוצות כל קבוצה ייצגה דת אחרת : יהדות נצרות איסלם, ולכל קבוצה היה מסלול אחר להגיע לירושלים. בסיכומו של יום כולם ביקרו בכותל, בהר הבית מסגד עומר ואלאקצה וכנסיית הקבר. הפתיע אותי הקלות בה ניתן לבקר בהר הבית.
שאלתי את אחת המשתתפות במסע מארה"ב שלה זו הייתה הפעם הראשונה שבקרה בירושלים העתיקה מהם תחושותיה אחרי הביקור והיא אמרה לי שהביקור מזכיר לה מאוד את דיסני לנד צפוף בכל מקום עומדים בתור ובסוף החוויה גדולה. התשובה מצאה חן בעיני בגלל זווית הראיה המיוחדת שלה, זוית ראיה מקומית, והכול עניין של פרופורציות.
אחר נסעו לעין כרם ושם שמענו הרצאה מפי פנל של שלושה מרצים על הדתות השונות ועמדותיהן לבעיות היום יום. הרשימה אותי במיוחד הגישה הסופית שבאסלם שמדברת על התחושות שבלב כמכריעות בהתנהגותו של האדם.
בערב נפגשנו שוב וניתחנו בעזרתו של מרטין ססלר טקסטים מהתנ"ך והקוראן על הדומה והשונה בניהם. ניתחנו את סיפור קין והבל, עקדת יצחק ואברהם והריסת סדום, ובעזרת הניתוח הבנו את הגישה המרכזית באיסלם של קבלת הדין ללא שאלות והתמרדות לעומת הווכחנות והמרדנות שביהדות.
בסיכומו של יום הקריאה הקבוצה של שער הנגב מכתב שנושאו המרכזי היה רגשות של אחד כלפי השני.
שאלות
א. מה עושה את ירושלים כל כך מיוחדת? העיר הקדושה בתבל?
ב. מה יוצר את הרגשת הקדושה ? מדוע אני כיהודי הרגשתי קדושה בהר הבית ליד המסגדים בכנסיית הקבר ובמנהרות הכותל ופחות קדושה ליד הכותל? האם זוהי גם הרגשתכם?
ג. ירושלים העתיקה מול דיסני לנד מה המשותף מה השונה?
ד. מדוע הזרמים המתונים בדתות השונות פחות נשמעים פחות ידועים פחות מורגשים פחות משפיעים על חיינו?
ה. במה ההכרות עם הדתות השונות קצת יותר לעומק משנה דעה בנושא?
ו. נראה לי שיש הרבה יותר דומה ומשותף בין היהדות לאיסלם מול הנצרות האם זה נכון?