יום ראשון, 28 בנובמבר 2010

יום "שגב שלום"

נסענו בכביש "באר שבע" "רביבים" ואז באמצע הדרך הנהג עצר והתקדמנו בין הגבעות לכיוון ביתו של מוסא אבו כף שגר בפזורה. בתו הבכורה "סמח" השתתפה בפרויקט גיטלי ובתו הצעירה יותר "רדא" משתתפת בו השנה. אחרי הסבר על המגורים בפזורה והכרזה שהוא לא מחליף את המקום בשום בית שבעולם, עזרנו למוסא לבנות קיר שעליו בהמשך היום ציירנו ציור הקשור להווי גיטלי. הבנות עזרו לאשתו בבישולים, פלאפל, סלט, לאפות פיתות, בצהרים ישבנו לאכול את המטעמים היה מעניין נעים וטעים.

משם המשכנו לבית הספר היסודי ששמו "אל עזזמה ב'". שם עבדאלה למד כילד, אחר חזר להיות המנהל שלו, ושוחחנו עם עבדאלה על משמעות בית הספר בפזורה.


משם המשכנו למתנ"ס בשגב שלום ושם פגשנו את אבא של אביר שהיה המדריך הבוגר הראשון של פרויקט גיטלי שגב שלום. השיחה היתה על מצב הבדואים בנגב בכלל בשגב שלום ובפזורה.


בשעות אחר הצהרים המוקדמות התפזרו החניכים לאירוח בבתים , הם חזרו מרוצים ומלאי חוויות,
שאלות:
1. החיים בפזורה מלאי בעיות מים, חשמל, למה בחיים החד פעמיים שלנו אנשים נאחזים בכלום שיש להם ולא מוכנים לוותר למען עצמם?
2. מצד שני החיים בפזורה יש בהם הרבה שמירה על הסביבה וניצול משאבים במידה אז למה הממשלה לא מקילה על האנשים האלה?
3. האוכל הבדואי פשוט ולא מגוון אבל טעים בצורה מדהימה, מה הופך אוכל לטעים כל כך?
סרטי הוידאו מיום זה:

יום שגב שלום חצי היום הראשון
http://www.youtube.com/watch?v=WamZoTJyvdM
יום שגב שלום חצי היום השני


כרגיל אשמח לתגובות



איציק

יום שישי, 19 בנובמבר 2010

ששי שבת ימי שער הנגב


התעוררתי מוקדם, כולם עדין ישנו בתוך שקי השינה, פה הבנים שם הבנות, רק עבדאלה קם לפני הוא קם להתפלל. התארגנו מהר, ארוחת הבוקר הייתה טעימה, והתחלנו ללכת לכיוון שמורת "עין עבדת", ההליכה לאורך של ק"מ אחד על הבוקר הייתה מרעננת. ישבנו בכניסה לחניון ואז התברר שהפקחים הגישו נגד המדריך תלונה כי נכנסנו לשמורה ללא רשות. הכעס היה גדול כי אפשר לצפות מהפקח שיבין את הסיטואציה שלנו שישנו בשטח וכן הגענו מעט מוקדם. מכיוון שהפקח לא ויתר על התלונה אנחנו ויתרנו על הביקור במקום ועלינו לבקר באחוזת הקבר של דוד ופולה בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל ואשתו. הנוף מהמקום היה מדהים, שוחחנו מעט על בן גוריון ואהבתו לנגב ועל דמותו כמנהיג והדוגמה האישית שנתן. לקראת הצהרים נסענו ל"שער הנגב". התחנה הראשונה היתה נקודת התצפית ה"חץ השחור" שנמצאת ממזרח לעזה. שם גון הסביר על המאפיין את המועצה "שער הנגב", האנשים החיים בצל הקסאמים.
משם נסענו ל"מפלסים" לבית הכנסת שבקיבוץ ואבא של גון הסביר על העקרונות החשובים של היהדות ועל הדומה והשונה בין היהדות לאיסלם. הוא דיבר על האמונה באל אחד, האדם נמצא במרכז ההוויה האנושית ויש לו משימה להיות אדם טוב, על המשמעות של עם בחירה, על חשיבות הזמן ביהדות, אסור לבזבז את הזמן, על כך שהיהדות נגד מיסיונריות, על חשיבות הדמוקרטיה ביהדות, על חשיבות הלמידה ועל הצורך לעשות דברים טובים מצוות בלי הצורך לספר עליהם. ההרצאה הייתה מאוד מעניינת בסופה הוא הראה לנו את ארון הקודש ואת ספר התורה.
אחר פגשנו את אלון שוסטר ראש המועצה שמלווה את פרויקט גיטלי כבר הרבה שנים והוא דיבר על חשיבותה של מנהיגות. על חשיבות הדו קיום יהודי בדואי בנגב לטובת האזור כולו. הקבוצה התפזרה לאירוח במשפחות שכללה ארוחת ערב ששי. האירוח היה מדהים וקרב מאוד את החניכים זה לזה.
את הלילה בילו החניכים באכסניה בבית יציב בבאר שבע. למחרת בבוקר התקיימה פגישה שכללה סדנא עם אנשי "קול אחד" שיתוף פעולה יהודי פלסטינאי "יוצרים את המחר היום, שתי מדינות שני עמים קול אחד" המפגש היה מעניין , כתובת האתר שלהם: http://www.onevoice.org.il/
בצהריים חזרנו לשער הנגב בקרנו בכפר הסטודנטים "איבים" שם יש נקודת זיכרון לסטודנטית מסן דיאגו שנהרגה בפיגוע חבלני. ערכנו פעילויות חברתיות, למדנו את השיר של החיפושיות all together now בגירסת גיטלי. אחר רחצנו בבריכת השחייה של קיבוץ מפלסים. היה נחמד לראות את הנערות הבדואיות נכנסות למים על בגדיהם הארוכים והעוטפים ונהנות מאוד מהמצב.
משם הלכנו לבית של גון ושם הקבוצה מסן דיאגו הכינה משחק מעין מונופול שבעזרתו למדנו להכיר את העיר ואת המקומות בה החשובים לחניכי הקבוצה. המשחק היה מאוד מושקע וחוויתי. אחרי ויכוח איפה לאכול את ארוחת הערב ב"שדרות" ב"רהט" או בתחנת הדלק ב"כפר עזה" הוחלט לאכול בכפר עזה וכך תוך כדי קניית האוכל ארעה תקרית בגבול ונשמעו קולות ירי ונראו פצצות תיאורה כל זה נמשך כמה דקות והשקט חזר. חלק מהחניכים נכנסו לפחד ואפילו היסטריה והיה תרגול חי של המשמעות לחיות ליד הגבול, חניכי שער הנגב הרגיעו והסבירו שכעת ישרור שקט. גמרנו לאכול וחזרנו לבאר שבע בדרך אמרה חן שאחרי שראתה את תגובות הפחד הטבעיות של חבריה היא הזדעזעה מהמצב שלה של קבלת אירוע ירי שכזה כמובן מאליו, ודווקא השקט שלה מטריד אותה כעת ושופך אור על הסיטואציה הלא נורמאלית שבה היא חיה. בבאר שבע התכנסנו לסיים את היום בשיחה על החוויות שעברנו.
שאלות:
האם יש דרך לימוד טובה יותר מאשר לחוות את האירוע ולהשתתף בן? אירוח בבתים, אירוע בגבול?
האם האירוח בבתים הוא השיא של פרויקט גיטלי?
כמה שיתוף הורים יכול לתרום להצלחת הפרויקט?
קיבלתי קישור לראיון שערך מייקל עם גרי וג'ארי אן על פרויקט גיטלי והוא הועלה ליוטיוב
http://www.youtube.com/watch?v=gwCTXEwOkyA&feature=sub

קטעי הוידאו מימי שער הנגב

מנחל חווארים לשער הנגב

http://www.youtube.com/watch?v=lUWABhAa0ZY

בבית הכנסת בקיבוץ מפלסים

http://www.youtube.com/watch?v=HtBPOvJCI7M

השיחה עם אבא של גון
http://www.youtube.com/watch?v=jxbhzHdp5CA

השיחה עם אלון שוסטר ראש המועצה של שער הנגב

http://www.youtube.com/watch?v=zghRC7g-xxg

פעילות חברתית באיבים ושירה בציבור

http://www.youtube.com/watch?v=1rP6JUA0f2M

שבת אחה"צ בשער הנגב


אשמח מאוד מאוד לתגובות שלכם.



איציק

יום שני, 8 בנובמבר 2010

היום האחרון בירושלים לקראת החזרה לדרום ,הביתה














את בוקר היום האחרון לשהותנו בירושלים ניצלנו לפעילות של תרומה לקהילה. הפעילות היתה בבית הספר לחרשים בעיר. בית ספר בו לומדים ביחד תלמידים חרשים מכל חלקי העיר. התחלקנו לקבוצות וקבלנו מטלות לשיפור פני בית הספר: יצירת גינה, מתקני בילוי לילדים , צביעת מתקנים בחצר ביה"ס הילדים עזרו לנו בעבודה והספקנו לבצע את כל המטלות. לקראת הצהרים כיבדו אותנו הילדים במשקה לחם וסלט שהכינו לכבודנו ואכלנו ביחד. התכנסנו באולם הספורט ושם הילדים רקדו לפנינו ואנו החזרנו להם בעזרתה של שושי ישראלי בריקודי הפלמנקו שלמדנו במסע . שוב הקשר הבלתי אמצעי בין התלמידים החרשים לחניכי גיטלי היה מדהים.
בצהרים נסענו לבקר ביד ושם. הדרישה לבקר ביד ושם באה מהחניכים שראו צורך להכיר את תקופת השואה בהיסטוריה היהודית . החניכים הבדואיים לא התכוננו כראוי לחוויה של ביקור במוזיאון השואה והביקור היה להם קשה מאוד, בסיכומו של הביקור כל חניך הסתגר בעצמו ולא התפתחה שיחה ראויה אחרי הביקור.
נפרדנו מחניכי גיטלי peace maker הם נסעו לאזור ואדי ערה ואנחנו נסענו לנגב. הגענו לעין עובדת שם פגשנו קבוצה של כעשרה בוגרי גיטלי שהדריכו אותנו בהליכה לאורך נחל חווארים , בערב , אחרי הליכה של כשלוש שעות , הגענו לחניון עין עובדת ושם התארגנו ללינה ארוחת ערב ופעילות חברתית שאורגנה ע"י הבוגרים.
הישיבה סביב המדורות , השיחה על נושאים הקשורים לדו קיום , החושך מסביב יצרו אוירה מאוד חמה.
מאוחר בלילה נכנסו החניכים לשקי השינה , וישנו תחת השמים שהיו זרועים באלפי כוכבים.
שאלות שעלו עם כתיבת הרשומה:
א. השילוב של קבלה ונתינה הוא שילוב מנצח, האם אפשר לקיים שילוב כזה במערכת החינוך לאורך כל השנים שאנו מבלים במערכת?
ב. מה צריכות להיות המטרות של ביקור ביד ושם של קבוצות חניכים מעורבות יהודים וערבים? על איזה נושאים צריך להתפתח השיח שלאחר הביקור?
ג. טיול בטבע , לינה ביחד בחוץ, מה הופך פעילויות אלה לכל כך מיוחדות?





אשמח לתגובות





סרטי הוידאו מהיום הזה:






התנדבות בבית ספר לילדים חרשים
http://www.youtube.com/watch?v=65ozxy5ideY

לפני ואחרי הביקור ביד ושם
http://www.youtube.com/watch?v=OjMZRYsAfCM

הסיור בנחל חווארים
http://www.youtube.com/watch?v=c_xNniOQcSU





איציק קורן





יום שבת, 30 באוקטובר 2010

טקס האוסקר מסע קיץ גיטלי 2010

שלום לכולם
אני מעלה את סרטי הוידאו שיצרו חניכי גיטלי ביום השלישי למסע במקורות הבניאס.
הסרטים ללא שם ואתם מוזמנים להוסיף את הפרטים החסרים ולבחור את קליפ הוידאו שמצא חן בעינכם.
1e
http://www.youtube.com/watch?v=z1QAorZ4L8M

2e
http://www.youtube.com/watch?v=ahW79cnb6LU

3e

http://www.youtube.com/watch?v=Usiaq5Em32Q

4e
http://www.youtube.com/watch?v=j6PnTdJ722Q

5e
http://www.youtube.com/watch?v=0Q9VmF6aciM

6e
http://www.youtube.com/watch?v=UA0aN4-bjxw

8e
http://www.youtube.com/watch?v=lPwHmwK8GhE


מחכה לתגובותיכם
איציק קורן

יום שלישי, 26 באוקטובר 2010

אדם אדמה ירושלים

אחרי הלילה הארוך במנהרות הכותל , ההשכמה למחרת הייתה קצת מאוחרת, נסענו לכיוון טיילת האס , עצרנו ליד פסל הסובלנות . האמן : טשסלו דז'וויגאז' שיתוף פעולה ישראלי פולני.ומשם הגענו לפתח של תעלה החפורה בהר, מתחת לאדמה נחפרה תעלה שהעבירה מים לכיוון ירושלים, התעלה באורך של 1 ק"מ , היום התעלה יבשה וההליכה לאורכה ממחישה את בעיית המים של ירושלים לאורך הדורות, יצאנו מהתעלה באזור בו נמצא הבית ששימש ארמון הנציב הבריטי . הלכנו לאורך טיילת שרייבר, העיר העתיקה של ירושלים, המסגדים, פרוסים לפנינו , מראה מרהיב. משם המשכנו למרכז וילי בראנט שהיה קאנצלר מערב גרמניה וידיד ישראל , הוא חתר לשלום גם בארצו גרמניה שהייתה מחולקת לשתי מדינות, מרכז וילי בראנט שוכן בבית שהוא הגבול בין ירושלים המערבית למזרחית מצידו האחד ירושלים המודרנית החדשה ומצידו האחר ירושלים המוזנחת – מזרח העיר. ההבדל הבולט המחיש לפנינו את הבעיות של ירושלים. באופק ראינו את הקיר המפריד בין חלקי העיר השונים. תוך כדי ארוחת הצהרים התפתח ויכוח בין החניכים האם עלינו לבקר באוהל של משפחת שליט ולהביע תמיכה במשפחה הסובלת כעוד קורבן של האלימות באזור. הויכוח היה נוקב בהתחלה הייתה התנגדות של הנוער הבדואי לבקר באוהל המחאה , הם דווקא כן הזדהו עם הכאב של משפחת שליט אבל מכיוון שמדובר בפעילות שיכולה להיחשב לפוליטית הם היו זקוקים לאישור מהמשפחות. לבסוף הוחלט לכתוב מכתב תמיכה במשפחה בשם כל חניכי גיטלי.
בשעות אחר הצהרים ביקרנו במרכז מורשת בגין בעיר. מרכז בגין מאוד מעניין, הביקור בחדרי המוזיאון נערך בקטעי זמן מוגבלים ואי אפשר היה להתעכב להגיב ולשאול, אי אפשר היה שלא להבחין בשינוי שחל במנחם בגין עם השנים שהפך לאיש של השלום וסמל במדינת ישראל. הפן האנושי של האיש בעיקר באחרית ימיו היה מרגש . לקראת הערב נסענו לשוק מחנה יהודה להתערבב בין הירושלמים ולאכול משהו אוטנטי מהשוק.
חזרנו לבית הספר ושם שמענו הרצאה וסדנה מפי מרטין ססלר על הדומה והשונה ביהדות ובאסלם לפי סיפורים המופיעים בתורה ובקוראן. הנושא ריתק את החניכים ולמרות שהוא נערך אחרי יום פעילות עמוס ההשתתפות היתה מדהימה.
הערב הסתיים בטקס האוסקר על הסרטים שהכינו הקבוצות ביום השלישי בבנייס, צוות המנחים בראשותו של אחמד הצחיקו את החניכים עד דמעות והוכרז הזוכה.
אפשר לראות את הסרטים בקליפי הוידיאו ונשמח לשמוע גם את חוות דעתכם על הסרטים.
שאלות שעלו בעת כתיבת הרשומה:1. האם אפשר להיות אדם דתי וגם בעל חשיבה עצמאית? 2. האם אפשר באמצעים הטכנולוגיים שעומדים לרשותנו להפוך את נושא המים לנושא המביא ברכה ולא מלחמה? 3. האם לימוד הסיפורים הדומים בדתות השונות צריך להיות חובה בבתי הספר כדי להכיר את האחר על מקורותיו ואמונותיו?
אשמח לתגובות



סרטי הוידאו:



סרטי האוסקר יועלו לכאן בהקדם.
איציק קורן

יום שני, 27 בספטמבר 2010

יום הדמוקרטיה בירושלים











בבוקר ביקרנו בעין כרם במעין הקדוש ממנו שתתה מרים אם ישו וטיפסנו למנזרבמעלה הגבעה, שם שמענו את סיפורה של אחת הנזירות שנולדה כיהודיה ומצאה את עצמה בסוף חייה כנזירה בירושלים. רוב חייה שימשה כמורה לילדים ערביים. משם נסענו לבית המשפט העליון אחד משלושת מעוזי הדמוקרטיה הישראלית, בנין בית המשפט העליון מדהים ביופיו, ובסמלים הרבים השזורים בו נכנסו לתוך אולם בית המשפט וצפינו בחלק ממשפט בו תבע אזרח את המדינה על עוול שנגרם לו. משם הלכנו לכנסת בית המחוקקים הישראלי גם פה סיירנו בבנין , כל פעם שאני בכנסת אני מתרגש מכיוון שאני מבקר בלב הדמוקרטיה הישראלית, נכנסנו למליאת הכנסת וצפינו בדיון שהתרחש בו אחר פגשנו שלושה מחברי הכנסת ח"כ דב חנין שסיפר על עשייתו הרבה בכנסת לטובת אזרחי המדינה ח"כ שי חרמש מקיבוץ כפר עזה משער הנגב ששיבח את חברו דב חנין על פועלו ועל המצב הביטחוני מול רצועת עזה ושלטון החאמס, את ח"כ הערבי איברהים צרצור שדיבר על חשיבות השלום ופעילותו למענו. בלילה הלכנו לבקר במנהרות הכותל, את הסיור הדריך בחור מהקיבוץ העירוני הדתי בירושלים. הביקור במנהרות הכותל מרתק, הדמיון שמתערבב עם המציאות על העיר ירושלים בתקופתו של הורדוס שבית המקדש היה קיים מעניינת. לאורך המנהרות יש נקודה שלפי החוקרים היא הקרובה ביותר לקדש הקודשים של בית המקדש, ולמרות שהביקור היה בשעות המאוחרות של הלילה מצאנו שם נשים המתפללות בדבקות, והטענה המעניינת והמסוכנת ששמעתי באותו ביקור שהכותל הוא סתם קיר והשאיפה של היהודים היום זה למקום שבית המקדש עמד. כי זה המקום הקדוש ביותר ליהדות.
שאלות שעלו בזמן כתיבת הרשומה: א. מה הסיבה שבכל המזרח התיכון ישראל היא באמת מבצר הדמוקרטיה? ב. מה הסיבות שבית המשפט העליון בירושלים הפך להיות מבצרו של כל אזרח בישראל ללא הבדל? האם בגלל הדמוקרטיה? האם בגלל טיב השופטים? האם מעמדו של בית המשפט העליון בכל מדינה דמוקראטית הוא כזה כמו בישראל? ג. איך אפשר לעמוד בפני אותם אנשים דתיים מסוכנים מכל הדתות שערך החיים בעיניהם קטן לעומת קדושת המקום?
סרטי הוידאו
ביקור בעין כרם
מנהרות הכותל
כרגיל מחכה לתגובות , הערות, תשובות לשאלות
איציק קורן

יום שני, 20 בספטמבר 2010

עולים לרגל לירושלים






עלייה לרגל למקומות הקדושים















בשעת ההשכמה היה עוד חושך בחוץ, הנסיעה בבוקר לכיוון הר הצופים עברה מהר, הגענו להר הצופים ועצרנו קרוב לנקודת תצפית, החניכים ירדו מהאוטובוס עם עיניים מכוסות והלכו כעיוורים יד ביד עד נקודת התצפית ואז הם התבקשו להסיר את כיסוי העיניים וירושלים בעיקר העיר העתיקה הייתה פרוסה לפניהם. זה היה רגע מרגש. אחרי הסבר קצר החניכים סיפרו מה ירושלים בשבילם: עיר בירה, עיר קדושה, עיר יפה , עיר היסטורית. אחרי ארוחת בוקר מעולה מצב הרוח עלה וביחד שירת "אחים שמחה גיטלי אימפריה" הייתה אדירה ובעברית ערבית וגם בספרדית.
הגענו לעיר העתיקה התחנה הראשונה הייתה הר הבית על שני המסגדים שעליו. הכניסה למסגדים מותרת רק למוסלמים אנו סיירנו בין המסגדים. המטלה שלנו הייתה לראיין תיירים ולשאול מה ירושלים בשבילם, ראיינו הרבה אנשים ממדינות שונות והתשובות היו מעניינות. ( ראו וידאו) . משם המשכנו לכותל המערבי, הימים לפני תשעה באב יום הזיכרון לחורבן בית המקדש רחבת הכותל הייתה מלאה מתפללים , חברינו המוסלמים חששו להיכנס לרחבה, אך מהר מאוד ראו שאין סיבה לפחד. בביקור הזה בכותל המערבי התחלתי לשמוע את האמירה שהכותל הוא סתם קיר אבנים ולא ראוי לתואר המקום הכי קדוש ליהודים. האמירה הייתה של יהודים דתיים וזה מאוד הפתיע אותי. משם אחרי הפסקת צהרים ברחובות הרובע הנוצרי הלכנו לכנסיית הקבר, גם כאן כמו גם בכותל המשכנו לראיין אנשים על משמעות ירושלים בשבילם והתשובות היו מגוונות : הכומר שהגיע מיוון ומשרת בכנסיית הקבר שטען שאין בעולם עיר כמו ירושלים , לונדון ופריז קטנות לידה, הצעיר שהגיע מאיטליה שהסביר שהוא אמור להיות קתולי אך הוא אינו דתי והוא בא לירושלים לראות את המקומות שאימו דיברה עליהם בילדותו. הפרופסור מארה"ב שטען שהכל פוליטיקה ולחצות את הכביש מסוכן באותה מידה כמו לבקר בישראל, והבחורה שסיפרה שתודות למדע וגילוי הד.נ.א היא יודעת שההבדל בין האנשים הוא כל כך קטן ,זניח, ולכן האנשים בעולם חייבים לחיות בשלום.
השיחות עם עולי הרגל הפך את הביקור במקומות הקדושים למיוחד במינו. ( ראו וידיאו)
בערב התכנסנו לשמוע הרצאה מפי דר' ניל לאזרוס " המזרח התיכון היום" ועיקר דיבורו היה על שילטון החמאס בעזה והעוולות שגורם שלטון זה לתושבי עזה, הוא ניסה להוכיח את דבריו בסרטים ועובדות, אחינו המוסלמים התקשו לקבל את תיאורו של ניל בעיני חלק מהם החמאס הביא רק כבוד לעזה ולפלסטינאים. פרץ ויכוח כואב אך מכובד. כל צד היהודי והמוסלמי ניסה להגן על עמדותיו אלה שהחמאס הוא ארגון טרור אלה שהחמאס הוא טוב לערביי עזה.
סיימנו את הערב בשיחה בתוך הקבוצות גיטלי דרום וגיטלי צפון כדי להסביר עמדות ולקרב ליבבות. איברהים ריגש את כולם שסיפר שאחיו הבדואי החייל נפל בהגנה על הגבולות בעזה. זה היה ביטוי רב רגשות למורכבות הבעיה שבה אנו חיים.
השאלות שעלו בזמן כתיבת הרשומה: א. האם דת זו אמונה או פרנסה? ב. איך קרה שהמקומות הכי קדושים לדתות הפכו ממקור לאחדות למקור לשנאה? ג. מה ההבדל בין החמאס המוסלמי לתנועות היהודיות הקיצוניות ? מי יותר גרוע?

קטעי וידאו

זריחה מעל ירושלים

http://www.youtube.com/watch?v=lIyzd0qnfIk

מה ירושלים בשבילי ראיונות עם תיירים

http://www.youtube.com/watch?v=1QKysuDwnUM


ירושלים הקדושה עלייה לרגל מקומות הקדושים

http://www.youtube.com/watch?v=o6k9OOzPQNw

הרצאתו של ניל לאזרוס

http://www.youtube.com/watch?v=n65fivPLV_A

מחכה לתגובותיכם, העירו ענו על השאלות אל תתעצלו זה חשוב.

איציק קורן















 
UA-5722371-2